אנחנו כלום בלי רעיון.
כשיש לי נסיעות ארוכות או פקקים בלתי נגמרים, אני תמיד בוחרת לנסות ליהנות מזה או עם הפלייליסט המעולה שלי או עם תוכן מרתק ב MasterClass.
אז בזכות נסיעה ארוכה גמעתי את ה MasterClass על דיויד לינץ’ – אחד מגדולי הבימאים של הקולנוע הסוריאליסטי, מי שהתחיל את דרכו בציור ואז פיסול, תסריטאות, משחק, יצירת מוזיקה וממשיך לגעת כל הזמן בעולמות ספק מציאותיים, ספק חסרי כל קשר לעולמנו.
כל זה הביא לו אוסקר ואינסוף פרסים. הוא באמת אחד היוצרים להביט אליהם.
לאורך כל השיעורים שהוא מעביר מדבר דיויד לינץ’ ארוכות על זה שאנחנו לא יודעים מה לעשות בלי רעיון.
כל מי שחי בסביבת העולמות שלי שהם עולמות של יצירה בלתי נגמרת מבין את זה היטב ויודע עד כמה מייסר זה יכול להיות כשמחפשים אותו והוא לא בא. הרעיון.
ואתם מכירים את התחושה הזו שתופסים רעיון?, השנייה הזו שיש את הרסיס הזה, ההבזק, הקצה שלו, של החוט. וואו. איזו תחושה עילאית זאת. ומה שמתפתח משם, זה עולם ומלואו.
אני חושבת שזה היה תחביב שלי מאז שאני זוכרת את עצמי לחלום בהקיץ. Daydream !
לתפוס רעיונות. אני רוצה להמליץ לכם על זה. אם תאמצו את התחביב הזה, לא תאמינו איזה עולם מדהים ייפתח לכם. זה עולם שיש בו כל כך הרבה אהבה, משמעות, ריגוש, סיפוק, אנרגיות טובות.
תזכרו, יש שם בחוץ מיליונים על גבי מיליונים של רעיונות ואנחנו לא מכירים אותם. עד שהם מגיחים ונכנסים לנו למודעות. ואז אנחנו מכירים אותם. אנחנו רואים אותם ושומעים אותם ומרגישים אותם. אנחנו יכולים להרגיש את הדופק שלהם, את מצב הרוח שלהם, את האנרגיה שלהם.
אנחנו מתאהבים בו. ברעיון. משהו בפנים אומר לנו שזה זה. זה מה שחיפשנו.
בשלב הזה אתם חייבים לכתוב אותו. או לצייר. את הרעיון.
הדבר הכי נורא זה לפספס רעיונות. אסור לפספס רעיונות כי כשנזכרים שהיה לנו משהו ולא זוכרים מה זה היה אז אפשר להשתגע. אז תכתבו, תקליטו בקבוצה שלכם עם עצמכם (ואם עדיין אין לכם אז תפתחו עכשיו), תציירו. כי לנסות להחזיר רעיון שנאבד זה לא כיף. הוא נאבד.
רעיונות מגיעים מהחיים שלנו. העניין הוא שהעולם שאנחנו חיים בו מלא כל כך הרבה סבל, אלימות, כאב, בדידות, דיכאונות, מתח, כעס, שנאה ולכן אם אתם לא רוצים שכל הרעיונות שלכם יהיו קודרים אז אתם חייבים לפתח עוד דרכים למצוא רעיונות.
לתפוס רעיונות כמו דגים – בסבלנות.
דיויד מתאר באופן כה יצירתי שרעיון הוא כמו פיתיון על קרס של חכה. לעיתים צריך לחכות לו בסבלנות רבה, לארגן תנאים לטובת היכולת לחלום בהקיץ, לבהות, להיכנס למוזה ובעיקר לתת למוח לשאוף לדוג רעיון.
ולפעמים בכדי לתפוס רעיון טוב כמו דג מבטיח, צריך לשים פיתיון על הוו. לשתול איזה רסיס של התחלה של איזה רעיון או מחשבה או כיוון ואז להוריד את החכה למים. ולהמתין. אתם לא יכולים לדעת מה יגרום לפיתיון להפעיל אותו, את הרגע הזה שתצליחו לדוג אותו. את הרעיון.
רעיון זה כמו דג. כשהוא למטה במים אתה לא רואה את הדג. אתה ממתין בסבלנות ואז כשתפסת אתה עדיין לא רואה את הדג. עד שאתה מעלה אותו למעלה. כמו רעיון שנכנס לך למודעות. אתה רואה דג, אתה רואה את הפרטים שלו – העיניים, הפה, הסנפירים, כל הקשקשים הקטנים המבריקים. ואתה מתאהב בזה. דג קטן. אז אתה כותב את הרעיון שהתפתח ועכשיו, יש לך אפילו יותר פיתיון, אז אתה מוריד את הדג הקטן הזה על הוו לתוך המים ודגים אחרים ישחו אליו, כמו באיזה בית ספר לרעיונות, או קבוצת חשיבה, דרכם אתה תתחיל לאסוף עוד קצוות של חוטים ותפתח את הרעיון ותדוג דג גדול יותר. הרעיון שלך ירקום עור וגידים.
רעיונות כחלקי פאזל
אנלוגיה נוספת היא רעיונות כחלקי פאזל. דמיינו לכם שיש מישהו בחדר שלידכם שיש לו פאזל שלם מורכב וגמור. האיש נותן לכם כל פעם חלק אחד. בהתחלה לא יהיה לזה שום היגיון או קשר, יהיה לזה רק את מה שיש בחלק הזה – הצבעים, הצורה, הטקסטורה. ככל שיעביר אליכם יותר ויותר חלקים, תתחילו להרכיב את הפאזל, עד להשלמתו. ככה זה בדיוק עם רעיונות בחיים. בהתחלה משהו צץ. תכתבו אותו ואז זה ימשיך ותוכלו להרכיב עוד חלק, עד שתקבלו את הרעיון בשלמותו.
רעיונות כאנלוגיה למתנות
רעיונות הם כמו מתנות. אני עד היום זוכרת את הרגעים שבהם הצלחתי לדוג חלק מן הרעיונות הגדולים שמלווים את הקריירה המופלאה שלי. זה כמו ברכות. והרעיונות שלי נמצאים חלקם ברשת, רובם מתועדים ויישארו לנצח, חלקם מפורסמים מאוד ואני מציצה בהם לפעמים ומבינה איזו מתנה אדירה זו. להיות חתומה עליהם. אז כשאתם מחפשים רעיונות, תחשבו על מתנות. על ברכות. כאלה של המשמעות האמיתית של החיים. לא על תיק של שאנל. זה לסרט אחר.
לחלום בהקיץ
כן אני יודעת. העולם הזה שאנחנו חיים בו, למי יש פאקינג זמן לחלום בהקיץ. מה זה הבולשיט הזה אתם בטח שואלים. אז זהו שאין דרך אחרת. אם אתם רוצים לתפוס רעיונות, להגיע לתובנות, לפתח חשיבה, לסדר את הרהיטים שהתבלגנו לכם בראש, לסמן מטרות וגם לסמן עליהן וי, אז אתם חייבים למצוא זמן לבהות, להתנתק מכל הסבל, הרוע, האלימות, האיבה, השנאה והשטנה שיש מסביבנו, להניח להם לרשתות החברתיות, לווטסאפ, למיילים ולכל הזבל שדוהר לכם לתוך הראש כל היום ועושה לכם שם פקק תנועה עם צפירות של אמבולנסים ומשטרות ומכבי אש ושל כל מי שתקוע מסביבכם.
תשמעו לי. אין דרך אחרת. כל מה שאני מציעה לכם עכשיו זה מה שאני עושה. ואם אני יכולה אז גם אתם יכולים – תסדרו לכם חדר עבודה הכי מיטבי שאפשר לחלום בו, עם מערכת שמשמיעה את המוזיקה הכי יפה שלכם, או שתסדרו לכם כורסא מול הנוף שמאפשר להרהר, או שתעיפו את עצמכם לאוטו, תכניסו לוויז יקב שאטו גולן ותיסעו לשלוש שעות של בהייה בכביש ובדיג רעיונות וכשתגיעו ליקב הכי יפה בישראל הרעיון יחכה לכם שם, או שתקומו לפחות פעמיים בשבוע בחמש בבוקר ועד שבע תעשו זמן סידור מחשבות, או שבכל פעם שיש לכם פגישה בעיר שיש בה ים, תגיעו חצי שעה לפני ותביטו בו, באופק ים. בקיצור הבנתם לא? תמצאו זמן לחלום בהקיץ. לשים על החכה פיתיונות ולדוג רעיונות. ולכתוב אותם. ואז לזרוק שוב את החכה למים ולחכות. הוא יבוא הרעיון. אתם תראו.
תתחרו
במשך שנים רבות התמחיתי בהפקת אירועים לענף הרכב שכמו בעולמות רבים אחרים נהגו היבואנים הגדולים להוציא מכרזים ענקיים לאירועים גדולים וחשובים. אחד המכרזים האלה נחת על שולחני בזמן שהייתי שקועה בתחרות מטורפת מול אחד הקולגות שלי כשאנחנו מנצחים ומפסידים אחד לשני כל הזמן במכרזים הגדולים בענף. הרצון העז שלי לנצח אותו במכרז הספציפי הזה, היה חזק בהרבה מהכמיהה שלי להפיק את אותו אירוע וזה היה חומר הבעירה שגרם לי לא לישון, לא לאכול, לא לראות בעיניים. הייתי בתוך בועה. הייתה לי מטרה אחת בלבד, להביא רעיון שינצח כל תחרות. אני זוכרת את המאמץ שהשקעתי בחיפוש אחר הרעיון. הפכתי כל פינה. התאמצתי כמו רץ מרתון למצוא דרך לחלום בהקיץ. עד שחציתי את קו הגמר כמנצחת.
תחרות יכולה לסייע בידיכם למצוא רעיונות, תנו לה לבעור בכם.
אגב הקולגה הזה שלי הוא אחד המוחות הכי יצירתיים, חדים ומעוררי השראה שקיימים בענף האירועים עד היום ואני גאה לעבוד איתו יחד ולהיות חברה שלו כבר כמה שנים טובות מאז שאנחנו כבר לא מתחרים יותר בכלום. תלמדו גם את זה. קולגות זה לא אויבים. זה רק מחדדי רעיונות.
תשאפו להרגיש טוב
אחד הדברים שהכי מעכבים הגעתם של רעיונות חדשים וטובים לחיים שלנו זה חוסר בריאות פיזית ונפשית. אז תתחילו מזה. מלנסות להבין שככל שתצליחו לסדר את איך שאתם מרגישים, ככה תצליחו להיות יצירתיים וטובים יותר – כלפי עצמכם וכלפי מי שמסביבכם.
זה פשוט עניין בדוק – אם תהיו עייפים, מדוכאים, שונאים, מכורים ושאר אלמנטים שליליים אז על הצינור שדרכו זורמים רעיונות יעיבו עננים כבדים, כאלה שמעיקים על המוח וסותמים לו את האפשרות לקבל. תהיו חייבים לסדר את האנרגיה, שתעיף את העננים, תסדר את ההבנה ותפתח את הדרך לצינור זרימת הרעיונות.
וטיפ אחרון – תהיו מעורבים רגשית במה שאתם עושים. כי ברגע שתוכלו לפתח מעורבות רגשית במטרה שלכם ולא תראו בה רק עיסוק אינטלקטואלי, ההתרגשות תזרום והאנרגיה תפרוץ ואז תצליחו לדוג רעיון טוב ממש.
אני בודקת את זה כבר שנים ואני נשבעת לכם שזה עובד.
בהצלחה,
יעל זוהר
