דרך העבודה שלי עם מותגים לאורך למעלה מ 25 שנים יצא לי ללמוד המון על ערכים השייכים לתרבויות, למסורות, לעמים.
ערכים שמותגים מאמצים מרתקים אותי כבר שנים. תמיד שאלתי את עצמי אם כמו בחיים בהם אנשים מספרים על הערכים שלהם ומתהדרים בהם בקול, אבל לא תמיד פועלים לפיהם, האם גם מותגים מאמצים ערכים כסיסמאות שהם לא יותר מ Nice to have . למסקנות שלי על ערכים ואנשים וגם על ערכים ומותגים נניח.
אבל בזכות העבודה שלי פעם עם לקסוס הכרתי את IKIGAI – סוד הקסם היפני המורכב משתי מילים – “איקי” – משמעותה לחיות ו”גאי” – משמעותה בעל ערך. או בקיצור “תדאגו שלחיים שלכם יהיה ערך ואל תקומו בבוקר כי השעון צלצל”.
לקסוס אימצו את הפילוסופיה היפנית ולצדה פילוסופיות נוספות כדוגמת הקייזן עליה כתבתי לא פעם ואני ממליצה לכם להעמיק בהן ולנסות לאמץ קצת מהן בחיים שלכם. זה שווה ממש. אז תודה ללקסוס שבזכות מכרזים שהשתתפתי בהם העמקתי בחיפוש אחר הערכים שלהם וכך הכרתי את אלה השווים ממש לעומק.
אז IKIGAI הוא ערך שעוסק במציאת שמחה בפעולות משמעותיות, מתמקד בפוקוס על מה שיש לך ולא מה שאין לך, מזמין את אורחי היקום המטורלל הזה לרוץ אחרי מטרות שיש בהן עוד איזה משהו מעבר לכסף ותמונה באינסטגרם ובגדול בא ללמד שהצלחה נמדדת באיזון בין הצרכים הפיננסיים לבין עשיית מה שאתה אוהב, מה שאתה טוב בו ומה שהעולם צריך. אם תבינו את זה תוכלו לחפש את “הסיבה להיותכם”.
וזהו גם שיעור על עצירה כתחנה בדרך לתנועה. לאחרונה אני פוגשת יותר ויותר אנשים מדהימים, בעלי קריירות, חכמים, מוכשרים, צעירים שמספרים שבזכות שיעור הנעילה של הקורונה וההדהוד שלה שנמשך כבר שנתיים, הם זכו במתנה הזו של להבין שאפשר גם אחרת. הם הבינו שאפשר לעצור ואז להניע. זה רק עושה את זה יותר טוב הם אומרים. אנשים הזיזו את החיים שלהם מעבר לים ממקומות רחוקים מאוד לרחוקים יותר, עשו החלטות אמיצות ועכשיו הם לא מוכנים לחזור להיות משועבדים למכונה, הם בוחרים לעשות את זה אחרת.
ומה למדתם בשיעור הנעילה אני שואלת? הרי מה עשתה הקורונה – גרמה לכולנו לשים בצד את מה שרדפנו אחריו ובמקום המרדף מה שמנו בפרונט?, את הבריאות, המשפחה, החברות, הקהילה, האני הפנימי, הערך לכסף שהרווחנו והחשיבה איך הרווחנו אותו – דיוק הקריירות, שינוי הקריירות – אלה בדיוק הצעדים אל עבר ה”איקיגאי” ואלה גם בדיוק הדברים שאני מסבירה לכם כל הזמן שמייצרים משמעות ושבקצה של משמעות יש אושר ולא ההפך.
אני רחוקה מהבייס הפיזי שלי, דבר שאני לא רגילה אליו, מתרגלת את התרחבות הלב לגעגוע למי ולמה שחשוב באמת. מתרגלת עצירה מהמוכר ואז תנועה אל עבר חדש, מתרגלת תובנות שכל כך חשוב להבין בחיים, שאנחנו לא שולטים בכל הדברים, אבל יכולים להתאמן בלאפשר לדברים להיות מה שהם ולהמשיך לנוע קדימה עם אהבה למה שחדש ועם אמונה שהכל לטובה, מתוך תשוקה שנובעת מהלב והמוח להביא קצת יותר ממה שמניע אותנו לחיי אנשים.
זה לא סוד שהיפנים חיים טוב ובאריכות ימים, בבריאות מיטבית ועל המילה פנסיה הם לא שמעו ואולי זה חלק מהסוד שלהם. הם לא עוצרים אף פעם. כלומר הם כן. הם עוצרים ונעים אבל הם לא מחכים עם החלומות שלהם לפנסיה וגם לא מחכים שהם ימצאו אושר כשייגמרו החגים, הילדים יגדלו ושאר תירוצים שבטח מוכרים לכם מהחיים שלכם.
והם בוחרים להתמקד בארבע שאלות – מה אני אוהב לעשות?, במה אני טוב?, איך אני יכול להתפרנס? ומה העולם צריך ממני?
אז אם אין לכם מושג מהי התשובה, אולי שווה שתעצרו רגע, תבינו לעומק ואז תהיו שוב בתנועה.
כי כשמחברים בין מה שאתה אוהב לעשות ובין הדבר שאתה טוב בו, נולדת תשוקה.
כשמחברים בין הדבר שבו אתה טוב ובין הדבר שממנו אתה יכול להתפרנס, נוצר מקצוע.
כשמשלבים בין הדבר שממנו אתה יכול להתפרנס ובין הדבר שלו העולם זקוק, נולד ייעוד.
וכשמחברים בין הדבר שלו העולם זקוק, ובין מה שאתה אוהב לעשות – נוצרת המשימה שלך !
אני רואה את זה גם כחזון. ואם זה מסובך לכם להבין ואתם מדפדפים וממשיכים לעשות היום בדיוק מה שעשיתם אתמול, אז רק שלא תתלוננו אחר כך על כלום.
אני מאחלת לכם שתקומו כל בוקר עם ה IKIGAI שלכם, כלומר עם משמעות.
בתמונה – הנוף מהבית שלי באחד מערבי השבוע. תמיד איתי. גם כשאני רחוקה מהבייס הפיזי.
יום מושלם שיהיה לכם באשר אתם,
יעל זוהר
