ארבעת המשאבים שיעזרו לכם להצליח כשמזל יעבור בדרככם הם המחשבות, הרגשות, המילים והמעשים שלכם. ואני מזכירה לכם למקרה ששכחתם – החיים זה עכשיו. לא אחר כך.
השבוע הסברתי את זה באריכות לבחורה צעירה ומוכשרת שהחליטה לנסות להתחיל את החיים בלי אוניברסיטה ומנסה להתקבל לתפקיד משמעותי בעולם הפרסום, רגע לפני ראיון שני לתפקיד שאליו הוזמנה.
בסוף אתן כמה טיפים קטנים.
קודם סיפור. שמספר איך עבורי הכול התחיל. ואיך לוקחים מזל כשפוגשים אותו.
השנה 1992, אני חיילת משוחררת שמחליטה מיד עם החזרת הקיטבג לבקו”ם לאזור אומץ גדול, לעזוב את הקיבוץ ולעבור לעיר הגדולה – תל אביב ברור.
אורזת את כל מה שהיה לי – כמה בגדים וערמה של חלומות לא ברורים שמה שמגדיר אותם זה רצון עז לכבוש את העולם. זהו. כסף לא היה. עזרה ממי לבקש לא היה. כלום.
תל אביב מפחידה בעיקר. מישהו שאני מכירה מהצפון נותן לי לגור בדירה שלו לשבועיים שלושה עד שאני אסתדר. מרוץ נגד הזמן למצוא עבודה, בכדי להשכיר דירה ולקנות אוכל. בקצה של החלומות שלי רציתי להשיג מספיק כסף ללמוד באוניברסיטה.
קונה בכל יום את העיתונים ומחייגת למודעות הדרושים לנסות להתקבל לכל עבודה. מלצרות, קלדנות, אופר. הכול.
תגיעי לראיון עונה לי מישהי ואני שומעת בקול שלה שהיא עסוקה אז אני לא מעזה לשאול שאלות. לוקחת את הפרטים ועולה על האוטובוס ליעד.
המודעה הלא ברורה אמרה משהו בסגנון של דרושות דיילות ייצוגיות לעבודה בסופרים.
אני עולה בחשדנות במדרגות ומגיעה למקום תוסס ורועש, מלא באנשים שאין להם זמן. תמתיני כאן היא אומרת לי בלי להסתכל עליי בכלל. כעבור זמן שנראה לי כמו נצח, אני שואלת אותה מה קורה כי אף אחד לא מזמין אותי לראיון. היא נזכרת שאני שם, מבררת כמה דברים ומתנצלת בפניי – מי שצריכה לראיין אותך מתעכבת ולא תגיע כבר היום. את מוזמנת לבוא ביום אחר אם תרצי היא אומרת ושולחת אותי לדרכי.
בעודי יורדת במדרגות באכזבה עולה לפתע מולי גבר צעיר, הוא מחזיק תיק מנהלים מעור חום ומרוב שהוא ממהר, לא רואה אותי ונתקל בי כמעט. אל מי את הוא שואל ?, אני באתי לראיון לדיילות אבל אין מי שיראיין אז אמרו לי ללכת.
בואי אחריי, אם הגעת כבר לכאן בואי איתי חזרה למעלה. הוא מחליף כמה מילים עם המזכירה, מסתובב ומצביע על דלת של חדר – תיכנסי שבי שם אני תיכף אגיע ואני אראיין אותך.
אני מסתובבת, צועדת לכיוון החדר הזה, פותחת את הדלת ועוד לפני שאני עושה את הצעד הראשון פנימה, אני מבינה שבחדר הזה יש הזדמנות – אני רואה לפניי שולחן מנהלים ענק מעץ חום, כיסאות עור גדולים, יצירות אמנות כמו שלא ראיתי בחיי על הקירות והשולחן כולו מלא משחקי מנהלים מהסוג שהיה נהוג לפזר כנראה בשנות התשעים.
אני מתיישבת בכיסא ומשהו בי מתעורר לחיים, אני מזדקפת, רועדת מבפנים מהמראה של החדר הזה שכמותו לא ראיתי אף פעם בחיי ומהאיש הזה שאני מבינה שכנראה שהוא חשוב מאוד.
הוא נכנס, ניכר שהוא מאוד ממהר ושאין לו זמן. הוא מניח את הדברים ותוך כדי שהוא מתעסק בעניינים שלו ובקושי מרים את הראש, הוא מבקש שאני אספר על עצמי ממש בקצרה.
אין לי מושג מאיפה הבאתי את זה אבל זה היה ראיון העבודה היחיד שלי אי פעם ותשמעו הייתי תותחית, דיברתי בקול בטוח, בוגר, ברור, ישבתי זקופה ובטוחה בעצמי, סיפרתי לו שהייתי מכי”ת בצבא, שפיקדתי על המון חיילות, שאני מקיבוץ ושאני עובדת מכיתה ז בשדות ובכל ענפי המשק, שאני חולמת להצליח, שיש לי מוסר עבודה ושאני מבטיחה לתת מאה אחוז וגם יותר לתפקיד.
כל זה בשביל להיות דיילת שנותנת טעימות של עוגיות איכותיות מגרמניה בסופר מסתבר.
תוך כדי שאני מספרת בכזו התלהבות וביטחון על עצמי ועושה מהשניים וחצי דברים שיש לי בחיים לספר בכלל הרצאה שלמה, הוא פתאום מרים את הראש, מסתכל עליי ואומר – תשמעי, האמת שנראה לי שאת יכולה להיות יותר מדיילת בסופר. יש לי תפקיד להציע לך לניסיון – את רוצה עבודה קבועה כעוזרת של רכזת כוח האדם בחברה ?
תשמעו, באותו רגע הרגשתי איך הלב שלי מתחיל לדהור כמו סוס שפתחו לו את השער ונתנו לו פתאום לדהור לחופשי למרחקים. בטח שאני רוצה כן.
את כל מה שקרה אחר כך כבר לא זכרתי מרוב התרגשות ואני רק זוכרת שירדתי למטה, מצאתי טלפון ציבורי, התקשרתי לאבא שלי בקיבוץ ופשוט צרחתי לתוך השפופרת – אבאאאא זכיתי הרגע במפעל הפיס של החיים אני אומרת לך. אני מרגישה את זה. מצאתי עבודה.
ובאמת משם כבר הכול היסטוריה ועבדתי בדיירקט ליין – החברה הכי שווה בשנות התשעים להפקת אירועים, קידום מכירות והפצה במשך מלא מלא שנים ועשיתי שם את כל התפקידים מלמטה עד למעלה ועבדתי קשה ונתתי יותר מכל אחד אחר שם וזה הביא אותי למי שאני היום.
אז ברגע הזה שנכנסתי לחדר ההוא, זה היה רגע של מזל כי יכולתי גם לא לפגוש את הבחור הצעיר והמיוחד הזה באותו היום, אבל את כל מה שעשיתי בראיון העבודה הראשון בחיי לקחתי כהזדמנות אפילו שלא באמת הבנתי מהי והייתי כל כך אקטיבית שזה השתלם ושינה לי את כל החיים.
מאז קרו לי עוד אינסוף רגעי מזל כאלה, שאחרים לא היו רואים בכלל, בגלל מה ששתול להם בראש, בגלל שצריך להעז והם פחדנים, בגלל שלעיתים צריך סבלנות רבה מאוד (לפעמים של שנים) עד שהמזל שפגשנו יישא פרי מההשקעה האקטיבית שלנו. תפתחו את העיניים. המזל מעבר לפינה.
נחזור לשיחה שלי עם הבחורה הצעירה והמוכשרת. הנה מה שאני הייתי עושה אם הייתי את לפני הריאיון השני שאליו הוזמנה ועלתה עוד שלב, שזה מזל מבחינתה:
- לא אוכלת סרט על אותם עוד שלושה מועמדים שגם עלו לשלב הזה. זה פאקינג לא משנה כמה תארים יש להם שלך אין, איזה ניסיון יש להם שלך אין. פשוט לא חושבת עליהם בכלל
- שיעורי בית – אינסטגרם, פייסבוק, לינקדן, גוגל וכל השאר – לכי ללמוד על החברה הכול, מא עד ת, לכי ללמוד מי הלקוחות שלהם, איזה מהלכים נמצאים עכשיו באוויר, מי המתחרים שלהם, מה כתבו עליהם, מי אמר עליהם מה. תבואי עם כמה רעיונות לדברים שתוכלי להציף בראיון ולהראות שאת בקיאה בחומר. ידע זה כוח.
- טיפים לקראת הראיון – אז מה אם לא לקחת קורס לאיך להתראיין ולא עשית שום פגישה בשום מכון ייעוץ למשוחררים. הרשת מלאה במידע שונה, עדכני, מגניב. שלחתי אותה לשמוע מישהי מדהימה שמרצה במאסטר קלאס (אם אין לכם מנוי אז חבל) ומספרת על החיים שלה, על הקריירה המטורפת שלה ועל איך להצליח בראיונות עבודה – הטיפים שלה שווים זהב.
- תשחיזי את הביטחון העצמי שלך – את תותחית ואת יודעת את זה. אל תתביישי בראיון גם להגיד שכן, את מתה לקבל את התפקיד ואת מוכנה להשקיע הרבה יותר, שאת שחקנית שמחפשת לרוץ למרחקים ארוכים ושאת מוכנה להשקיע יותר בכדי ללמוד. תספרי על תכונות האופי המיוחדות שלך בקול רם, בטוח ובהיר. ותתלבשי אש ותחייכי כמו שאת תמיד מחייכת. ואל תפחדי. מקסימום זה יצליח. וזה שאין לך תואר. זה בסדר.
אז אם אתם צעירים או לא ואתם חולמים לזוז מנקודה A לנקודה B ואתם רוצים להשיג משהו בחיים, תזכרו שהאמונה שאנשים פרודוקטיביים מצליחים, נמצאים בכושר ואופטימיים קיבלו את גורלם הטוב בזכות המזל היא שקר, גם המחשבה שהכוכבים הסתדרו להם בכדי להזין את ההצלחה שלהם היא מיתוס בלבד.
ארבעת המשאבים שיעזרו לכם להצליח כשמזל יעבור בדרככם הם המחשבות, הרגשות, המילים והמעשים שלכם. ואני מזכירה לכם למקרה ששכחתם – החיים זה עכשיו. לא אחר כך.
באהבה,
אני
