כשאת יוצאת לדרך ברגליים יחפות או עם עקבי הסטליטו הנחושות ביותר שלך, את אף פעם לא יודעת מה יפצע אותך ומה תאספי איתך לדרך.
דילמות.
כמה הרבה מהן מטיחים בנו החיים האמתיים.
וכמה הרבה מהן הם רק חלק מהסלטים שעפים לנו בתוך הראש.
עוד שנה אחת והעשור הכי דרמטי, מעייף, מרגש, מטורף, משמעותי ושאר סופרלטיבים דביקים עף לי מהחיים והחמישים עומד להגיע במלוא הדרו.
אני באמת לא יודעת מה חשבתי לעצמי או שאולי לא חשבתי, אבל אני עדיין על אף גילי, מוצאת את עצמי עומדת על החבל הדק הזה, מתרגלת לוליינות אסטרטגית מתישה ומרגשת, מחייה ומפחידה שכולה עשויה מפאקינג דילמות.
לאחרונה הרגשתי שהלב והראש שלי הולכים מכות בגלל דילמות שלא פלא שמרימות את הראש דווקא בעת הזו, עם תום תקופת הקורונה.
מכירים את זה?
אז זהו שאני, מלכת השליטה והיכולת לנהל את החיים מהראש מקבלת פתאום פייט לא קטן ממנו. מהלב.
לא, לא התאהבתי באף אחד (אולי חבל והגיע הזמן כבר שאני אזיז את עצמי לכיוון הזה?) ובכל זאת משוטטות בי דילמות משמעותיות, כאלה שלא מוכרעות מסתבר רק על ידי הראש.
השבוע אמרתי למאמן שלי בדיוק כשהשמש זרחה בזמן שהוא הריץ אותי באצטדיון האתלטיקה שירים את הראש ויסתכל על השמש העולה, יקשיב לציפורים ויסתכל על העננים. ככה נראית השראה אמרתי לו. הוא הסתכל עליי ממרומי שנות העשרים המופלאות ודור המילניום שאליו הוא משתייך ואז חזר אחריי בציניות – השראה…
כן, כשהמוח והלב שלי הולכים מכות, אני יוצאת החוצה. מגבירה את כמות האימונים לארבעה אכזריים בשבוע ומנסה To let go .
ממליצה בחום שכשיש לכם דילמות חשובות, צמתים משמעותיות לבחור להיכן לפנות בהן, צאו החוצה, לכו להזיע ולנשום בשקט. שתי פעולות שמקיאות מהמוח את הסלטים שאנחנו בעצמנו יוצרים. תחזרו לפוקוס.
ועוד דבר, שמתי לב שההחלטות שלקחתי עד היום, אלה שיצרו את הסיפור הזה שלי שנקרא חיים, הן שהביאו אותי לקרוא להרצאה שלי unstoppable כי את רובן קיבלתי באומץ רב, בבחירה לעשות מעשים לא שגרתיים, לעיתים מטורפים, תוך הימור ענק, אבל עם תשוקה עזה, עם להט חסר פשרות ועם אמונה חזקה ואמתית לעולם לא לעצור.
ברור שגם נכשלתי וטעיתי והרגשתי עמוק בפנים שפישלתי. אבל מאז ומעולם, תמיד, לא נתתי לכישלונות להוריד אותי. ההפך. פיתחתי שיטה כיצד להפוך כישלונות למעודדי ניצחונות ולכן הם לא החלק העיקרי בחיי.
הכישלונות או הדילמות שבחרתי בהן פחות טוב, הם החלק הכואב, הפצוע, שותת הדם, המייסר. בלעדיהם אני לא מאמינה שהייתי מי שאני, בלעדיהם לא הייתי זוכה לחוות רגעים בלתי נשכחים ועוצרי נשימה ולכן הם מחובקים בתוכי, מוחבאים על אש קטנה, רק בכדי להזכיר לי תמיד שלא כל הנוצץ זהב.
אז לא משנה אם אתם יחפים או שאתן עם העקב הכי סקסי בארון, אם אתם כבר במעלה הדרך ובדיוק ניצבת מולכם החלטה שיש לקחת, בעת הזו שתודו שהעולם שעצר מלכת טס פתאום במהירות האור ואתם מנסים להחזיר את החללית שלכם לקצב שלו, תוך שאתם מנסים לבחור מחדש ונכון, תדעו שאתם לא לבד.
אל תתנו לראש וללב שלכם לריב.
אל תפחדו לעשות החלטות אמיצות. לזוז מאזור הנוחות, להעז, לשנות. אם אתם שווים את זה, אתם תקבלו את זה.
באהבה,
אני
