הסרט “אמהות רעות”, הוא אולי סרט הקיטש של הקיץ, סרט נשים דביק, אבל הוא פאקינג המראה של החיים של רבות שכמותי. אז אם אתן עובדות סביב השעון, מנהלות בית לתפארת מדינת ישראל, מתנדבות עד צאת החמה והנשמה וכמובן עושות ספורט, סקס וכלים על הדרך, אז הפוסט הזה בשבילכן. יש בו עצה אחת שהיא נוסחת קסם שמאפשרת להיות האשה המודרנית. קוראים להן גירלז ואתן מוזמנות.
לפני כשבועיים כבר הזמינה אותנו שרון שהיא ללא ספק גם הבחורה הכי צבעונית ונועזת בחבורה שלנו וגם מי שמשמשת כבר שנים כוועדת התרבות של גירלז, לסרט “אמהות רעות” (Bad Moms). העניין היה שאני לא הייתי מספיק מרוכזת ועסוקה עד מעל הראש (אחרת מראש לא הייתי מוותרת על סרט קיטש נשי) ודליה כתבה לנו שזה סתם סרט דבילי ושעדיף שלא ואיכשהו וויתרנו. במקום הסרט יצאנו למסעדת סופרה הגרוזינית, השמחה והמצוינת בלב תל אביב ורקדנו על שולחנות (אם עוד לא עשיתן את זה אז לכו).
עברו שבועיים, התאפסתי והזמנתי את הבנות לסרט. עם קצת עידוד מסוזי שהזכירה לנו שאנחנו אחרי הכול הרי לא פעם מתנהגות כמו חבורה נורא דבילית של אמהות רעות ועם מסרים של “אמרתי לכן” מצידה של שרון, השארנו את הילדים והבעלים שוב בבית ויצאנו לסרט.
“אמהות רעות” התגלה מהר מאוד כסרט מצחיק ולא רק שהוא לא דבילי, הוא בעצם קצת או אולי הרבה עלינו. רגעים ארוכים מידי הזדהיתי עם מילה קוניס המצוינת יש לומר שמככבת כאמא המושלמת, זו שמתפקדת שנים רבות ברצף תחת לחץ וסטרס בלתי נתפסים, בזמן שהיא מג’נגלת את חייה בין קרירה מזהירה, לאמא המושלמת של הילדים הלא פחות ממושלמים שלה וכמובן שהיא לא שוכחת את בעלה, על שלל צרכיו המגוונים והנכויות הגבריות שבהם גם הוא לוקה כמו שאר בני מינו שגורמות לה לעבוד קשה יותר.
בשלב מסוים חייה מתרסקים לה מול הפרצוף והיא שוברת את הכלים כולם ומטביעה את יגונה בכוס וויסקי עם שתי חברות שמוצאת לה על הדרך ושהן שתי קצוות נוספות של האמא המודרנית – האחת אמא במשרה מלאה לארבעה ילדים שמקדישה את חייה למשחקים התפתחותיים על השטיח וניהול בית למופת והשנייה אם חד הורית שפשוט חיה את הרגע ומתפוצצת עליו בכל רגע נתון מבלי לעשות חשבון ומי שגם אחראית להכניס את המילה זין על שלל תיאוריו לסרט בכל הזדמנות (ממש לא סרט ללכת עם הבת הקטנה שלכן).
ברגע אחד מראות שלושת הבנות כי מי שקבע שעלינו הנשים לחיות לפי המוסכמות החברתיות שלפיהן עלינו להיות אמהות השנה, קרייריסטיות למופת והאשה הקטנה והחרמנית ואת כל זה לעשות בשלמות פרפקציוניסטית בלתי נלאית, יכול לקפוץ ! אז הן בועטות בדלי בכל הכוח ובמקום מים עם סבון לשטיפת הרצפה, הן ממלאות אותו אלכוהול מכל הבא ליד ומתפרעות על החיים שלהן בלי שליטה.
אחרי שנים שבהן מחזיקה הכוכבת בתואר האמא המושלמת, זו שמסיעה את הילדים לעשרות חוגים, מכינה עבורם את השיעורים והעבודות, מתנדבת לכל וועד הורים אפשרי, מבשלת ארוחות למופת, מתחזקת בית לתפארת בשכונה הנכונה, מנהלת קריירה מזהירה ומלאת אחריות, היא ביום אחד מורידה את הרגל מהגז ומעבירה את האחריות לכל מי שמסביבה. בהתחלה נראה כאילו עולמה חרב והכול מתפורר ולאחר זמן מה דברים מתחילים להסתדר וכשהסרט נגמר כל מי שמסביבה נמצא במקום שבו כנראה היה צריך להיות והיא חוזרת להיות מי שהייתה רק מפוכחת ומאושרת יותר.
לאורך כל הסרט מתמודדת הכוכבת ושתי חברותיה עם חבורת אמהות עשירות וביקורתיות שפוגשות אותה בכל יום בכניסה לבית הספר, בזמן שהיא ממהרת ובקושי מספיקה להיפרד מילדיה, רצה להספיק את העבודה ושאר מטלות היום, הן מנהלות את וועד ההורים ומארגנות עשרות פעילויות משמימות להורים ולילדים שלדעתן הן חינוכיות נורא ומעבירות עליה ביקורת נוקבת, על האמא המזניחה שבחרה בקריירה, מלאה במסרים שאמורים לנטוע בך רגשות אשם, תסכול וייסורי מצפון. אז היא נוסעת ובוכה. וממשיכה. בשלב מסוים היא גם מנצחת אותן ומדיחה אותן מניהול וועד ההורים.
אבל ב”אמהות רעות” יש עוד דבר חשוב, אולי יותר מכל המסרים החברתיים שהוא מבקש להעביר, יש בו חבורת נשים שמגלות מה הכוח והעוצמה של חברות אמת, בבילויים של חבורת נשים מגובשת יחד, כמה שחרור, פתיחות, הומור, צחוק מתגלגל, כנות, שטויות, ילדותיות, חוסר שיפוטיות, פנטזיות, הכלה ובעיקר תמיכה ללא תנאים.
זה אגב גם ההבדל הגדול בין החיים שלי שכמו שציינתי בהתחלה, דומים מאוד לאלה של מילה קוניס בסרט. לי יש את גירלז כבר שנים, בעוד שהן גילו את כוח החברות רק לאחר שנים של סבל, אני מוקפת כבר שנים בחבורה הכי סקסית, נועזת, מצחיקה, תומכת, מופרעת, צעירה ומכילה שאשה בשנות ה 40 לחייה יכולה לייחל.
החבורה שלנו היא תמהיל של אמהות קרייריסטיות, תותחיות, לביאות, מנהלות משפחות לתפארת מדינת ישראל, מתנדבות למען כל מה שזז ומג’נגלות רוב הזמן את חיינו ממש כמו בסרט. עד שאנחנו נפגשות. המפגשים שלנו בארץ ובחו”ל הם רגעי השחרור, הסרת המסכות והזמן לנשום לרווחה, המפגשים עם החברות שלי הם פיסת שפיות בתוך אי של טירוף, הם עוגן רך, נשי ונעים בתוך הכאוס של החיים, הם אוזן קשבת בעולם שרק משמיע, המפגשים שלנו הם כנות ותמיכה, אנחנו אוהבת מכל הלב ובלי תנאים, החברות שלי הן כתף להישען ולעיתים גם למרר עליה בבכי, הן בונקר לחלוק סודות, הן הנשים הכי סקסיות, נועזות ומצחיקות, הן הפרטנריות המושלמות לרקוד, (עכשיו אני אמורה לכתוב לשתות עד אובדן הכרה, אבל סורי אנחנו לא כאלה. מצטערת), להשתטות, לצאת למסעות שופינג, לראות עולם, לעשות מסיבות פיג’מות והן אחראיות בהרבה לאושר של החיים שלי .
בזכות החברות שלי ובזכות ההבנה שהגעתי אליה כבר מזמן שלפעמים צריך לדעת To Let Go אני מצליחה לנהל כבר 17 שנים קריירה עצמאית מצליחה, לגדל שלושה ילדים מוצלחים עד מאוד, לאמץ ילד אחד ולפניו לאמץ חייל, להתנדב במרץ למען דברים שחשובים לדעתי, לעשות ספורט ולהקפיד להחליף את הלק בזמן.
הסרט הזה כמו החיים שלי למשל מראה לכן נשים יקרות שזה אפשרי, אפשר לנהל קריירה ומשפחה ולהישאר שפויה ולא סחוטה ומוטרפת. אל תהיו קיצוניות בשום דבר שאתן עושות, תנשמו ותנהלו את החיים שלכן מהראש ולא מהבטן והכי חשוב, אל תשכחו לבלות, להתפרק, לאבד שליטה ולארגן לכן פאקינג חבורת בנות שישנו לכן את כל התמונה !
באהבה,
אני
