החיים האלה הם אוסף של קרבות וניצחונות, לעיתים קטנים ולעיתים גדולים והרואיים.
בוא נלך עם עלות השחר לשדות אמרתי לו לבחור הצעיר והכריזמטי. הוא בתחילת דרכו ובדיוק אוסף את עצמו ממהלומה אישית, עסקית שניפצה לו חלום.
לשדות אמרתי לו אני חוזרת תמיד, כבר 22 שנה, באופן קבוע, בכל העונות, עם שחר או בשקיעה. ואני לומדת בהם שוב ושוב את שיעור החיים לאנשים שרוצים להצליח.
מעגל החיים – הגענו לשדות שלי בזמן שהאדמה חשופה, הפוכה, רגבי אדמה קשים וגדולים, מחוספסים, משתוקקים לגשם ולזרעים חדשים שיישתלו בהם. כמו החיים בתקופות מסוימות.
ואם תבוא לפה בקרוב כשיבואו הגשמים, תוכל לראות אותם, נובטים, שתילים של תקווה חדשה, של צמיחה שלא מוותרת, של רוך ותקווה.
והאדמה תסודר עם תלמים ותריח כמו שרק אדמה מעובדת מריחה. ריח בראשיתי.
כמו בחיים כשאתה שותל ומתמיד ועובד קשה זה צומח.
ואז הם יעלו הזרעים ויהפכו לשתילים ויגדלו ויגיעו לשיאם, כמו בחיים, ופרחים מרהיבים יכסו מרבדים בתוכם בעונת האביב ויתנו להכול ללבלב והעבודה הקשה והעמל הרב יישא פרי כמו בחיים של אנשים שיש להם משמעות ואז הם קוצרים פירות עם רגעי אושר מזוקקים.
ואז בקיץ הלוהט ייקצר היבול ויביא שכר עבור העמל הרב, כמו בחיים שמגיע שפע כלכלי בזכות עבודה מאומצת.
ואז תתרוקן האדמה שוב ותלהט ושוב יהפכו אותה ושוב ישתלו בה ושוב יקצרו וחוזר חלילה.
אז אם תמיד תזכור לחזור לשורשים, לאדמה הקשה והחשופה, לבסיס, לדברים הפשוטים ולהבין את מחזור החיים שאין בו בולשיט ואגו וטונות של הסחות דעת ושטויות, אז תוכל להתגבר על המכה שקיבלת עכשיו בכנף ולעוף הלאה אל עבר היעד הבא.
לאסוף את השברים – קח אותו את הכישלון הזה שנחת לך על הראש. עכשיו תרים את הראש בשדה, ציפורים נודדות, זו בדיוק העונה והן עפות מעלינו בלי סוף, השמש בדיוק עולה ומראה לך שהכול בסדר, עולם כמנהגו נוהג ואין שום סדר בטבע שמשתנה. עכשיו תחשוב שאתה ציפור, תוציא את עצמך מהסיטואציה הקשה שנחתה עלייך ועוף בדמיון שלך כמה שנים קדימה. שים לך תמונה של מציאות טובה בהרבה, מנצחת, מגשימה, מפוארת, יפה, מלאת משמעות ושפע.
כשנחזור מהשדה קח אותם, את ההבנה הזו על השמש העולה, הציפורים הנודדות והיכולת להתעלות מעל הכאב, לאסוף את השברים ולצאת לקרב הבא. בעוד הרבה שנים, הרגע הזה, ייזכר כשיעור שעברת בדרך, כזה שלימד אותך פרק שבלעדיו לא היית מצליח כל כך.
לראות את הטוב – הזריחה המושלמת, התוכים הירוקים בכמויות, הציפורים הנודדות, השקט בתוך הבועה הזו של טבע, אין הסחות דעת, היכולת להיות עם עצמך ולהקשיב לקול פנימי – אלה המתנות האמתיות של החיים הזכרתי לו. אם תסדר לך בכפייתיות מגרות במוח ותשים אותם שם, את המתנות הפשוטות האלה שרק צריך לבחור לראות, תראה שלא תזדקק לאינסוף חפצים יקרים בכדי להיות מאושר כביכול ולא תקנא בכל העושר שנזרק עלייך מהרשתות בלי הרף, כי אתה תדע שהאמת בראש שלך וכל השאר זה פייק.
העבר שלנו – השדות, הם מזכירים לי תמיד את המקום שממנו באתי, הקיבוץ על כל השריטות, הטראומות, האתגרים, השיט שהיה בו וגם את הדברים הטובים.
בשדות הבנתי כבר לפני המון שנים, שאם אקפיד לזכור מאיפה באתי ולהשתמש בכל החתיכות השבורות של העבר שלי לא כאיזה סיוט, אלא כשריון שעוזר לי לצאת לקרבות, אז אוכל גם לנצח בהם.
והבחור הצעיר הזה – יום אחד, לא רחוק היום אתם עוד תשמעו עליו. הוא יהיה שף מפורסם עם מסעדה מהממת ומפתיעה וחד פעמית. תזכרו שאמרתי.
ומילה על קרבות דם אמתיים. השבוע הלכתי ביום אחר בשקיעה בשדות, עם הבן האישי שלי הקצין שלי שאני כל כך גאה בו ועם חבר טוב שלו, המפקד הראשון שלו שאימצתי לליבי כבר מזמן והוא בן בית אהוב אצלנו וקצין מפואר בעצמו והודיתי על כל צעד שזכיתי לצעוד איתם שם. רגעים קטנים של אושר.
אני לא כותבת עליו כבר שלוש שנים על הילד שלי. הוא לא מרשה לי. אז אני רק אגיד כי שאלו אותי הרבה השבוע לאחר התקרית הקשה בה נפצעו שניים מחבריהם, איך את פאקינג ישנה בלילה??
הדרך שלי להישאר אמא רגועה במערכה הזו, היא קודם כל לא לראות פאודה כי למה זה טוב, ותכל׳ס פשוט לבחור לחשוב רק מחשבות חיוביות וטובות כל הזמן. אני מאמינה באנרגיה טובה ואני הולכת לשדות בכדי להתמלא בה מחדש.
אז אם שוב שכחתם כי נתקעתם על השיט של הפיד שלכם – החיים זה עכשיו, לא אחר כך והסתיו של 2021 לעולם לא יחזור, קומו וצאו החוצה. קורים שם דברים יפים ממש.
באהבה,
אני
