השיחוק (נטפליקס)
סרט הכדורסל של אדם סנדלר שמככב עכשיו בנטפליקס כשלצדו חואן “חואנצ’ו” הרנגומס המוכשר והחתיך פלאים, הוא מסוג הסרטים שבמשך שנים נהגתי לצפות עם הילדים שלי מאז שהיו קטנים כי הם ממש לא רק סרטי ספורט שווים, הם סרטים שמצליחים ללמד משהו הרבה יותר עמוק על מי שעושים ספורט כדרך חיים בכלל ועל כדורסל וספורט קבוצתי כמודל להצלחה בחיים בפרט. ובלי קשר יש בסרט הזה הופעות אורח של אגדות כדורסל שרק בגללן הצפייה שווה. אל תפספסו.
הבחירה שלי בשילוב ספורט כדרך חיים ומודל להצלחה התחילה כששני הראשונים נולדו במקרה אחד אחרי השני, כשהייתי אמא צעירה בלי מושג קלוש מה תפקידה של אם ולא הייתה לי עזרה בכלל וכשהחלטתי דווקא אז להקים עסק עם עצמי לבד. לא יודעת איך, אבל אז הבנתי שאם אני אקום פעמיים שלוש בשבוע לעשות ספורט בדיוק בזמן שאין לי זמן, שקשה לי ושאר תירוצים וזה יהפוך לחלק מדרך החיים שלי אז יהיה לי יותר קל להצליח בכל דבר. וזה עבד.
כשהילדים נולדו וגדלו טיפה, התעקשתי איתם – תעשו ספורט כדרך חיים וזו הייתה חובה לבחור סוג אחד של ספורט ולהתמיד בו מגיל גן ועד יא’ לפחות וכך היה, אחד הפך כדורסלן מצטיין והשתיים האחרות רקדניות מעולות עם הישגים שיישארו לעד. אחת עוד שם וכבר סיימה יא.
אתמול אירח אצלנו בבית הכדורסלן שלי לשעבר צוות לוחמים מפואר ומרשים, עם הישגים אדירים למען בטחון המדינה שהוא מסיים את הפיקוד עליהם בימים אלה ועובר לתפקיד הגדול הבא שלו. הלב מתרחב לדעת שיש לנו כאלה צעירים בעלי מידות וערכים שקשה לתאר. כשהם הלכו ישבתי לשמוע קצת ממה שהם אמרו עליו ומה שהוא סיפר לי עליהם.
העובדה שהוא היה כדורסלן במשך כל ילדותו וחייו מגיל 4 עד שפרש והתגייס לצבא בסוף יב’ יחד עם כל מה שעבר בשנים האלה, העניקה לו סל של כלים שלא ניתן לקבל בשום מקום אחר. הוא יודע להסביר את זה באופן מדהים.
ולכם אני ממליצה לכו לראות השיחוק וקחו משם לפחות משהו אחד מעצים לחיים שלכם ויש שם המון מה לקחת ולכל אלה שחושבים או אמרו ואומרים לי שניסו לשכנע את הילדים לעשות ספורט ושהילד לא מתמיד ולא רוצה או שקשה להם להסיע ולהחזיר או עוד אלף סיפורים, עזבו אתכם. אם תבינו כמה שזה חשוב ויכול לתרום ולעזור לכם בחינוך של הילדים בעידן כל כך מבולגן מחשבתית אז תמצאו את הדרך. אם אני מצאתי, אין אחת או אחד שלא יכולים.
ופשוטים ופשוטים הדברים
“ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע… (מתוך האמנם של לאה גולדברג)
בחודשיים האחרונים יצא לי להיות פעמיים בפריז. התעקשתי גם בזמן הקצר שהיה לי בנסיעת עבודה למצוא זמן להתארח אצל אח שלי שחי בפריז מאז שאני ממש קטנה ועכשיו כששנינו כבר ממש גדולים אז יש לנו שיחות של הנפש. כאלה שהתחילו רק בשנים האחרונות. בזמן הקצר שאנחנו מצליחים לגנוב יחד. מגשרים על מרחקים פיזיים ומרחקים של הזמן שאבד ולא ישוב. יוצאים יחד לנופים ירוקים אירופאיים שיש לו ליד הבית או יושבים מול עץ התפוחים שלו שגדל בגינה וגורם לי לקנא.
האח השני שלי חי במינסוטה ארה”ב מאז שאני ממש קטנה. אני לא פוגשת אותו כמעט בכלל.
האחות שלי השלישית והאחרונה לפניי חיה גם היא בצרפת והמרחק ממנה כואב בפנים בתוך הלב. ממש כואב. ובקיצור אני גדלתי בלי האחים שלי הביולוגים אבל תודות “לשיטה” המוזרה והייחודית בקיבוצים של אז היו לי 20 בני ובנות כיתה שהיוו תחליף לא רע בכלל יש לומר. עד שגדלתי. ועזבתי והבנתי איזה שיט זה היה. איזה פספוס. וכמה חסר וכמה געגוע זה כואב וכמה תסכול על זמן שאבד.
וקמתי הבוקר והאחים שלי שלחו תמונה. הם שניהם במינסוטה בבית הנופש של אח שלי על שפת אגם מרהיב ביופיו. אני יודעת שהם מחליפים מילים ומשלימים פערים שלא ניתן באמת להשלים. ושהם מברכים על הרגע.
ואני יודעת שוב ברגע הזה כמה מה שחשוב באמת בחיים הם הדברים הפשוטים. החיים עצמם. הדברים שנמצאים במרחק נגיעה ושאנחנו לא תמיד רואים. ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים. ומותר בם לנגוע. תקדישו לזה מחשבה. ואז מעשה. ותראו איך הכול משתנה. (תמונת הבלוג מהאגם בבית של אח שלי במינסוטה).
וזו תמונה מהבוקר מגוודאלופ, איפה שהייתי בדיוק לפני שנתיים. במקום שבו יש רק את הדברים הפשוטים. וזה המון.
מערכות יחסים עם החיים
מערכות יחסים עם החיים נקבעות לא בימים קלים. אלא בימים קשים.
בימים שבהם אתם מרגישים שסערה עליכם הדרך שרגע לפי זה נראתה סלולה.
בימים שבהם אתם מרגישים שמצליפה בכם מציאות שלא דמיינתם שכך תצליף.
בימים שבהם נפשכם נפגעת עד לשד יסודותיה מאנשים שלא האמנתם שתוכלו מהם כך להיפגע.
בימים שבהם היה נראה שמצאתם משאת תשוקתכם והלב מתחיל לפעום גם הוא ואז לפתע דממה.
בימים שבהם עמדתם על קצה ההר, רגע מתהילת עולם אישית ואז נשמטה האדמה ולפתע אתם שוב למטה, נדרשים להתחיל שוב לטפס. פצועים וחבוטים מבפנים. והקצה נראה בלתי מושג יותר.
בימים שבהם תחושת בגידה מצליפה לכם בפנים ובגב ומתחת לעור ללא רחמים, חודרת אל נימי הנפש.
בימים שבהם אתם מרגישים שנתתם הכול ובתמורה הרגשתם שלא קיבלתם כלום.
בימים שבהם מרגיש לכם חשוך, אפל, קודר, על אף שבחוץ השמש מלהטת והציפורים מצייצות.
בימים אלה דעו לכם כי מערכות יחסים עם החיים נקבעות לא בימים קלים. אלא בימים קשים.
ואז תגייסו את כל הכוחות שקיימים בכם על אף שאתם חושבים שהם לא. כנסו הביתה פנימה. אל תוך תוככם. שם עמוק בחושך, הפעילו את מנגנון ההישרדות, את תכנית הפעולה ותחליטו רק דבר אחד, אני מכאן יוצא מחוזק, טוב יותר, מצליח יותר, למוד ניסיון , מאושר יותר, עם הפנים קדימה והלאה, אל עבר הדבר הטוב הבא שמזמנים לי החיים האלה. הרי הכול תלוי בכם. והחיים, אתם זוכרים – החיים הם עכשיו. לא אחר כך.
בהצלחה,
יעל זוהר
