הרסיסים שמפוזרים לי בגוף, הם יצאו, יוצאו, או שאלמד לחיות איתם.
אבל אלה שעל הלב, הם, מה יכול לרפא אותם הוא שאל וגלגל את כיסא הגלגלים הלאה. ואני שתקתי.
בלילה זה הזכיר לי שיחה טרייה עם אחת שיקרה לי ששברו לה ת׳לב. לא המחבלים. סתם איזה גבר.
הרסיסים של הלב שלי נשארו במרפסת עלובה, על גג בניין עלוב מאוד ועוד בליל ירח מלא רומנטיקה וחלומות היא לחשה וליטפה את החתולה המנחמת שלה.
ונדמה לי שגם אני קצת חתולה היא המשיכה, כמוהם, לא משנה כמה ישליכו אותם מלמעלה, הם תמיד נופלים על הרגליים, מזדקפים חתולית עם ראש מורם כאילו אף אחד לא ראה וממשיכים הלאה.
זה בדיוק הפוך אמרתי לה. זה רק נדמה לך. החתולים, הם נשברים לרסיסים בפנים בכל פעם מחדש ואז מרכיבים מהתחלה, כי זה חלק מהסיפור של להיות חתול לא ?
היא השפילה מבט ולחשה שזה נכון ושהיא שבורה ורואה תהום. מלאה ברסיסי ליבה השבור.
לניטשה יש משפט שמוטב שתישאי עמך :
״אם אתה מביט לתהום לאורך זמן, התהום מביטה בך בחזרה״.
תביטי מעלה ביקשתי ממנה. בואי לים.
הנה אופק. ופלטה כחולה מלאה רסיסי שמש מתנפצים על פני מים רכים.
רסיסים של תקווה אמרתי. פרוסים כמו מתנה לפנייך.
והאופק, הוא מסמן את האינסוף של החלומות שתוכלי להגשים.
היא הביטה רחוק ובכתה. ואני יכולתי לראות שהיא פשוט מתחילה להרכיב מחדש את הרסיסים שהשאירה בגג של בניין עלוב בליל ירח מלא כשהוא פשוט שבר לה את הלב.
למחרת
למחרת הודיעו על עוד חייל, ילד של איזה אמא, גיבור שנפל בעזה הארורה ואז המשיכו הלאה ואני רק חשבתי על האמא המסכנה הזו שלא רק הלב שלה נשבר לרסיסים, אלא גם נשמתה וכל מה שהיא הייתה ולא הבנתי איך ככה עוברים הלאה בזמן שמסביב מפוזרים בינינו כל כך הרבה אנשים לרסיסי רסיסים.
ולסיום – ההוא עם כיסא הגלגלים של ההתחלה – גיבור ישראל, אז בילינו יחד השבוע באירוע של התעשייה האווירית שארגנו לעובדים שלהם עם הופעה של עומר אדם.
הם הזמינו מאות פצועים ממחלקות השיקום ודאגו להם להסעות, ארגנו להם מתחם מדהים מול הבמה, פינקו אותם עם אוכל ושתייה ויחס מדהים.
בשיא ההופעה עפו רסיסי אושר קטנים בתוך ים של כאב באוויר במתחם הפצועים.
אז אם אתם חלק מארגון גדול שמקיים אירועים לעובדים כי חייבים להמשיך הלאה, אז תלמדו מהתעשייה האווירית, הם לא שכחו את אלה שיש להם רסיסים בלי סוף בגוף ודאגו להם לרגע קטן של אושר לנשמה.
יש סביבנו המון פצועים, חיילים בעזה שמקריבים את חייהם, משפחות שכולות, משפחות חטופים, מפונים.
קומו בבוקר ותשאלו את עצמכם מה אני עושה למענם.
שבוע של בשורות טובות שיהיה לנו.
באהבה,
יעל זוהר
