לא כתבתי פה מזה זמן, כי לפעמים הכתיבה למגרה משתלטת עליי. וזה ממש מחמם את הלב שאתם כותבים לי שזה חסר ושאתם מתגעגעים.
הפעם כותבת קצת ארוך אז מי שבא לו לקצר שיפרוש עכשיו. מי שנשאר, מבטיחה מלא תובנות.
שיחות סלון
עידית תמיר הייתה פעם מזמן אי שם בשנות ה 90 הבוסית שלי. אני הייתי צעירה ממש והיא הייתה מנכ”לית עוצמתית, חזקה, מנהלת מעולה, דמות להביט אליה ולשאוף.
עידית נשארה בראש שלי כמודל תמיד והיא אחת הנשים שאני מודה לפייסבוק שהפגיש בינינו שוב פעם מזמן. היא נשארה גם כעבור שנים דמות להביט אליה.
אחד הדברים שעושים לה טוב זה לארח את שיחות הסלון. בבית שלה. מוקפת בהמון נשים ואנרגיה של טוב היא מביאה בכל פעם מישהי אחרת מעוררת השראה.
וככה יצא שפגשתי אצלה כעבור היכרות רשת ארוכה את מור אסאל שכל מי שקיבוצניקית מכירה בגלל הקבוצה הגאונית ״אפשר להוציא את הבחורה מהקיבוץ״ שמור פתחה ויש לה ספר שאני בדיוק קוראת על איך ללטף קיפוד.
וככה יצא גם שפגשתי אצלה כעבור עוד היכרות רשת ארוכה מכל שבת בבוקר את חברתה הטובה רות דיין -וולפנר שהיא אשה מלאה כרימון בעצות ותובנות, מעוררת השראה, עורכת דין מצליחה לדיני משפחה ומי שכבר חתומה על שני ספרים מצליחים.
ורות הזכירה שם את מה שכולנו מכירים, אבל תכלס מה שווה להכיר תיאוריות אם לא מבצעים אותן הלכה למעשה בחיים? כל יום. ובין כל הפנינים שהיא דיברה עליהם היו גם ארבע ההסכמות.
הספר ארבע ההסכמות
ספרו של דון מיגל לואיס, אולי תקנו לכם לכיפור? כי תוכלו לחדד לכם דרכו את מקור האמונות המגבילות הגוזלות מאיתנו את השמחה ויוצרות לנו סבל מיותר. ארבע ההסכמות זהו צופן פשוט של התנהגות שמוטב לנהוג לפיו. זה משנה חיים.
ארבע ההסכמות זו תורה שלמה ארוכה ומפורטת, אבל בשורה אני רק שההסכם הראשון מדבר על שמירה על טוהר המילה, שאיך רות אומרת – שימו לב קודם כל איך אתם מדברים על ואל עצמכם, עוד לפני המילים שלכם אל אחרים. תאהבו את עצמכם, במחשבות שלכם ובמה שאתם אומרים לעצמכם בראש.
ההסכם השני מדבר על איך לא לקחת שום דבר באופן אישי – שום דבר שאנשים אחרים אינו נעשה בגללכם. הוא נעשה בגללם. ההסכם השלישי קורא לנו לא להניח הנחות, מכיוון שכל מאבקי השליטה הקיימים בין בני האדם קשורים להנחת הנחות ולקיחת דברים באופן אישי ואגב תמיד מוטב לשאול שאלות מאשר להניח להנחות, מפני שהאחרונות גורמות לסבל. וההסכם הרביעי – עשו תמיד כמיטב יכולתכם. למזלי כנראה נולדתי וגדלתי בקיבוץ של פעם. איפה שההסכם הזה היה חלק מה DNA שלי מילדות וכך למדתי שכשאני עושה כמיטב יכולתי, אני פועלת מתוך אהבה לפועלי ולא מפני שאני מצפה לגמול, אז העשייה היא שגורמת לאושר והיא זו שפותחת את שערי השפע מהיקום. תנסו. זה עובד. נשבעת.
אז בזכות עידית שהייתה ונשארה דמות להביט אליה, הכרתי את רות שהזכירה לי את כל אלה וחידדה אצלי כמה טוב שאני נאמנה להן לארבע ההסכמות. ומישהי אמרה שיש הסכם חמישי חדש. אז אני אחפש אותו.
ואם אתם צעירים, שימו לכם בראש מודלים להביט אליהם ולשאוף ואם אתם כבר פחות צעירים תנסו לעשות רק מה שעושה לכם טוב, כמו עידית.
הנה לינקים שגם אתם תוכלו להביט –
עידית תמיר – מנטורית לחיים טובים, כותבת הספר לאכול לרוץ לאהוב ויש לעידית גם סדנאות וזה מומלץ מאוד – https://www.facebook.com/nomorediets.idit
רות דיין – וולפנר – עו”ד לדיני משפחה, כותבת הספר “קארמה איז א ביץ” ובכל שבת בבוקר גם כותבת שלושה סיפורים מהשבוע החולף – https://www.facebook.com/groups/660622764666404
מור אסאל – מחברת הרומן “איך ללטף קיפוד” ומייסדת קבוצת הפייסבוק “איך להוציא את הבחורה מהקיבוץ” – https://www.facebook.com/profile.php?id=100000003754181
פרידה קאלו
ומי שכתב את ארבע ההסכמות היה כאמור דון מיגל לואיס – נצר לשושלת שמאנית ומרפאים מקסיקנים וזה מביא אותי לספר לכם על פרידה קאלו – אייקון נשי על זמני ומי שהקפידה להציג את שנת הלידה שלה כשנה שבה התחילה המהפכה המקסיקנית.
הדהים אותי תמיד איך אייקון נשי, פמיניסטי, מורכב ומיוחד במינו כמו קאלו מצליחה לשרוד מאז 1954, אז הלכה לעולמה ועד ימינו אנו, בעידן שמצמיח אייקונים כל שניה, זמניים אולי, אבל בכל זאת עידן דיגיטלי משוגע ועמוס לעייפה.
אז ביקרתי בתערוכה של פרידה קאלו בחולון מסקרנות לברר את העניין הזה בדיוק וגם בגלל שלא באמת ידעתי מי היא הייתה וגם בגלל שאני מאוד אוהבת תערוכות, אייקונים נשיים ואמנות באופן כללי.
אז אני אחסוך מכם את הביוגרפיה המרתקת של פרידה קאלו, את סיפורי האהבה המטורפים שלה על אף ולמרות הכול ויש שם למרות הכול משוגע !, וגם אחסוך את הסיפורים על האשה האמיצה, העקשנית, הלוחמת ואני רק אשתף במשהו אחד ממה שלקחתי ממנה.
פרידה קאלו סבלה מאוד מאז שנולדה עם פוליו מנכות ומאז שהייתה בת 18 וכמעט מתה בתאונה מחרידה. את רוב חייה העבירה בסבל פיזי ונפשי בלתי נתפסים ובכדי להסתיר את כל אלה ולשדר עסקים כרגיל ודרך הלשדר גם לנסות להרגיש ככה, פיתחה פרידה זהות חיצונית ססגונית, מוקצנת, צבעונית, פרחונית, אלגנטית, מרשימה, נשית וייחודית. הדמות הזו הפכה לסמל שכולנו בעצם מכירים, הפנים הלא מושלמות, היפות, עם הפרחים לראשה והשפם. והיא זכתה בזכות חוסר השלמות וחוסר הוויתור שלה לרגעים מרגשים, מהנים, חד פעמיים ומאוד עוצמתיים. מעוררת השראה.
קאלו מעבירה מסר לאורך כל הביוגרפיה שלה קצר וחד משמעי -אל תוותרו. גם כשקשה. גם כשכואב. תחשבו טוב, תחיו בצבעים גם אם הם דמיוניים ולאו דווקא בבגדים שלכם ותראו איזה פלאים זה עושה.
אני אגב חיה מסביב למלא פרחים בגינה מאז שנולדתי כל יום בחיי. וזה באמת עושה פלאים.
אין לי מושג אם התערוכה עוד מציגה. שווה לבדוק.
אלבר אלבז – אייקון אופנה
עוד תערוכה שאני ממליצה לכם עליה בחום ושהגיעה לארץ היא תערוכת המחווה לאלבר אלבז, מעצב האופנה בעל האישיות הכובשת והכישרון האדיר שהלך לעולמו בעיצומה של מגפת הקורונה מהמחלה.
זכיתי לראות את התערוכה האדירה הזו בפריז לפני כמה חודשים, בבניין מרהיב ביופיו, כזה שמארח תצוגות אופנה של בתי האופנה הגדולים בעולם ומתהדר בגינה מרשימה כמו בסרטים עם בית קפה פריזאי טובל בנוף חד פעמי ישירות למגדל אייפל.
התערוכה בפריז לפחות כללה שני חלקים – חלק ראשון שבו את פשוט משוטטת (טוב אפשר גם משוטט) בין אינסוף דגמים של המעצבים ובתי האופנה הגדולים בעולם שעיצבו פריט לבוש בהשראת אלבר אלבז, מלאים יצירתיות, ירידה לפרטים, חומרי גלם אדירים ואינסוף גלאם מעורר השתאות וחלק שני שמספר את סיפור חיוו הקצר מידי של האיש שהיה כולו טוב לב וכישרון וללא ספק יישאר אייקון לתמיד.
אלבר אלבז כל כך פחד מהקורונה ודאג להיזהר ממנה באופן הכי יסודי שיש ועל אף ולמרות זאת הוא חלה ואף הוכרע לה למחלה הארורה.
ויש לי מין כלל כזה, שמכל דבר שאני חווה, מבקרת, לומדת, אני משתדלת לקחת לפחות דבר אחד כהשראה לחיים.
ומה זה הדבר האחד הזה שלקחתי מהתערוכה המופלאה הזו – את הפשטות, טוב הלב האדיר, היכולת לראות כל אדם באשר הוא בגובה העיניים. כתבו את זה עליו המעצבים הגדולים בעולם. הלוואי שהייתי זוכה להכיר את האיש שנדמה לי שמי שהיה קרוב אליו זכה בענק.
תהיו טובים. לא משנה כמה חשובים אתם, נחשבים אתם, תישארו פשוטים. טובי לב. בגובה העיניים.
לכו לתערוכה. אמנם בחולון ולא בלב פריז. אבל התוכן שווה להפליא.
התמונה אגב מהתערוכה בפריז.
La Galerie Dior
ואגב אופנה ופריז – אם אתם שם בקרוב אז יש מוזיאון חובה חדש “גלרי דיור” בבניין ההיסטורי של מותג האופנה Dior בלב פריז (ליד יש בית קפה שווה באופן קיצוני), בניין מטורף, מייצגי אופנה אדירים, מעוררי השראה והשתאות וחוויה אדירה. נהניתי שם מכל רגע.
אין כרטיסים אני יודעת. אבל שווה לנסות. מומלץ ממש.
גלריה עדן – אלק מונופולי – אייקון של העידן הזה
טוב אם אני כבר בהמלצות תרבות ואייקונים, אז עוד אחד – אלק מונופולי
בשבוע שעבר התקיימה בתל אביב מסיבה לכבוד הגעתו לארץ של האמן אלק מונופולי. ארבע הקומות בבניין לשימור של גלריה עדן המרשימה בליבו של רחוב רוטשילד בתל אביב התמלאו באנשים יפים שזכו להיכנס ולא הפסיקו לצלם את עצמם ואת הכוכב, הצייר, ה Dj והאייקון אלק מונופולי.
היה צפוף, מרשים, מדויק ובחוץ הצטופפו עוד רבים שכל כך שרצו להיכנס. הם ידעו שזה האירוע הנכון, הזמן הנכון והסטורי הכי מדויק שאפשר להעלות באותו ערב עם אלק מונופולי בכדי לסמן וי על אלוהים רק יודע מה.
התופעה הזו אגב חוזרת על עצמה בכל העולם.
ראינו את זה באירוע דומה לכבודו בגלריה האדירה של עדן במתחם הנאמוס הנחשב ביותר במיקונוס לפני חודש וגם שם עטו עליו המוני צעירות וצעירים.
אלק התפרסם והפך לאייקון כאמן שהיצירות שלו מפארות את הבתים של העשירים, הצעירים והמפורסמים ביותר בעולם, כשהוא מתחיל כאמן גרפיטי, מצייר דמות מצוירת מפורסמת מאוד ונותן לה ביטוי עדכני, לא מפחד לקרוא תיגר על כל מה שנוצץ, יקר, מגלומני ומעורר ביקורת.
הוא לא מתבייש בכסף שלו, בסגנון החיים המאוד מוחצן ויוקרתי שלו וגם לא מתבייש לקרוא למה שהוא עושה אמנות.
ומשהו אחד שלקחתי מהתערוכות בגלריה עדן והאירועים ומאלק מונופולי – העולם משתנה, תפיסת האמנות משתנה, אופי האמנים העכשוויים משתנה וזה מגניב, מיוחד, יצירתי ולא מתנצל כי אין על מה.
אז תהיו מי שבא לכם, מי שמרגיש לכם נכון להיות. כי לאף אחד אין מונופול על כלום תכל׳ס.
ממליצה לכם לבקר בגלריה עדן בארץ או בעולם.
ולסיום – אתם מכירים את זה שאתם קוראים טקסט של מישהו שכאילו נכתב עליכם, מתוככם, מהמוח שלכם. אז כזה הוא השיר הזה – חבל הצלה – מתוך שמש בצנצנת – הספר החדש והמומלץ של נועם חורב.
הייתי יושב בחדר
בלילות מאוחרים
ממין לפי הסדר
מילים של אחרים
מתוך שירים –
שוזר
מילה ועוד מילה
לחבל הצלה
משליך אל הירח –
ובורח.
ונשבעתי –
כשאהיה גדול ובטוח
אברא מילים משל עצמי
ואפזר אותן לרוח
ואולי,
המילים שלי ייסעו
על גב הרוח הזוכר
ויהיו לחבל הצלה
בשביל מישהו אחר.
כתב – נועם חורב.
שבוע טוב,
באהבה,
יעל זוהר
