איפה אני פוגשת אתכם? כבר כמעט חודש שלם מאז שהזמן אצלי עצר ולפחות שבועיים מאז שעצר גם אצל רובכם.
אז איפה אתם? עצרתם בכלל לבדוק?
תגידו, אתם תקועים בתוך הבלילה הזו של אינסוף הודעות וסרטוני ווטסאפ מבדחים או מעוררי השראה שאמורים להרים לכם את המורל או לגרום לכם לחשבון נפש ?
או שאתם אנשים של מספרים וחדשות – כמה מתים, כמה חולים, כמה מכונות הנשמה, כמה ביבי, כמה גנץ, כמה באיטליה, כמה ניו יורק, כמה מובטלים, כמה כסף נשאר לכם בבנק, כמה….
אתם מאלה שזרוקים על הספה כמו שק תפוחי אדמה, נכנעים למסרים שמציפים לכם את המוח, רואים נטפליקס באינפוזיה?
ברור שאתם גם מטפלים בילדים שלכם כי צריך ואוכלים כמובן (בלי סוף וכבר בלי שליטה?), אבל בתודעה, אתם זרוקים על הספה? חסרי חיוניות בפיג׳מה רוב הזמן?
וכשנגמר לכם היום, כל יום, בחופש המטורף הזה שניתן לנו בכפייה ובצו חמור, האם אתם אומרים לעצמכם שזה היה יום טוב ומועיל לנפשכם, לגופכם, למוח שלכם?, או שזה סתם עוד יום שבו אתם (כרגיל) מחכים שייגמר המצב בכדי להתחיל אלוהים יודע את מה…
אז אני מזמינה אתכם לכבוד סוף השבוע רגע לעשות סטופ ולהבין לעומק שאת הזמן הזה שקיבלתם לצערנו או לשמחתנו, לא תקבלו שוב. הוא כאן וכרגע לא מתכוון ללכת לשום מקום. יש לנו כנראה עוד חודש לפחות.
ואם תהפכו אותו את הזמן הזה להיות כמו החיים שרבים סביבנו חיים, שבהם אנשים מציבים לעצמם מטרות, מסמנים יעדים, מצהירים הצהרות, מחליטים החלטות ואז דוחים אותם ושוב דוחים, עד ש ועד ש ועד ש וככה הם נותנים לחיים לעבור, בזמן שליד המיטה שלהם נערמת ערמה ענקית של ספרים והבטחות עצמיות שעליה יביטו בעת זקנה וירגישו חרטה אדירה, אז גם על הזמן הזה עוד יצטערו.
אז בכדי שזה לא יקרה לכם ומכיוון שאני בן אדם מאוד משימתי ופרקטי ומכיוון שכבר יש לכם במוח אינסוף סרטי השראה על התקופה הזו שבה עליכם לעשות חשבון נפש, כמובן עם מוזיקה יפה ומשפטים חכמים (מודה שלא ראיתי אותם כי פשוט אין לי זמן לבזבז על זה) ואתם כבר מוצפים, אני רוצה לחלוק אתכם את השגרה שלי שהיא דרך חיים של לפחות 22 שנים שעכשיו פשוט מקבלת התאמה למצב החדש ויש בה המון משמעות ופרקטיות. פרקטיות היא לדעתי הדרך היחידה להצליח במטרות או יעדים שתרצו לסמן לכם בחיים ואולי השגרה שלי תיתן לכם משהו:
- תשמרו על הרגלים גם כשזה נהיה מאוד קשה. אם אתם מתקשים, תתחילו בקטן. שימו לכם יעד קטן ותנסו לעמוד בו לפחות חודש. כשייגמר החודש תראו איזה סיפוק. לא לעצור באמצע. כן זה קשה וכל התחלה קשה. הרגלים עושים סדר בחיים. הנה כמה הרגלים שאתן אותם במשפט בלבד, שאני שומרת עליהם כבר שנים וממש ממליצה למי שרוצה לנסות:
לקום מוקדם: 22 שנים לפחות אני קמה בין 5 ל 7 בבוקר. ה 7 זה בשבתות.
בעולם המטורף הזה והמרעיש שלנו, הבוקר הוא מתנה. הבוקר מאפשר להודות באמת ומכל הלב על היש, מאפשר לעשות סדר בראש בכל מיני דרכים, לעשות ספורט, להעיר את הילדים כשאתם כבר מלאי חיוניות, להקשיב לטבע, ליהנות באמת מהקפה.
לא להתחיל את היום עם הטלפון: מה זה מעניין אתכם עכשיו מה יש בפייסבוק או בסטורי של איזה מפורסמת או של החברים שלכם, או איזה סרטון העלתה זאתי מקבוצת הווטסאפ המאה עשרים שאתם חברים בה. תשאירו את זה לאחר כך. או שאל תפתחו את זה לעולם כמוני. זה תופס לכם מקום במוח ולא תורם לכם בכלום.
תעשו ספורט: תלכו, תרוצו, תעשו יוגה או קרוס פיט. כל הסיבות למה לא הן תרוץ עלוב שעוד תצטערו עליו.
בימים האחרונים היה לי ממש מאתגר לעשות ספורט בתוך השגרה המוזרה והחדשה שאני מתרגלת לי, אז עשיתי את זה בכוח ולא נהניתי אבל כשסיימתי הודיתי לעצמי על העקשנות. יש בזה סיפוק אדיר. וזה שמותר רק 100 מטר מהבית זה לא תרוץ להפסיק.
תהיו מסודרים כדרך חיים: הנה מתנה מהיקום. יש לכם זמן לעשות סדר. אם תעשו לכם עכשיו סדר כי יש זמן ותשמרו על זה כדרך חיים, אז יהיה לכם סדר בחיים. תעשו סדר בחשבונות, בביטוחים, בניירות, בעסקים, בארונות, בבגדים וזה ייתן לכם להרגיש נקיים, מאורגנים, אווריריים. ואל תאגרו. זו תכונה איומה. תלמדו ליהנות ממעט. זו מתנה.
תקראו השראה: אם תקראו או תלמדו או תראו סרטים על אנשים שמעניינים אתכם, אם תקשיבו למורים רוחניים או מנהיגים שאתם מעריכים זה יעזור לכם להניע אצלכם בלב ובמוח אמונה עצמית ותזוזו יותר בקלות. ואם אין לכם סבלנות עכשיו לקרוא אז תיקחו משפט ליום.
בקיצור, תמצאו הרגל שחשוב לכם וקחו חודש לעמוד בו.
- להתנדב: התנדבות כדרך חיים זהו דבר המעניק משמעות יותר מכל כסף שתרוויחו. מי שלא מנסה את זה לא יבין את זה. להתנדב זה לא רק לתת שקל למי שאין לו אבל זה גם נהדר לעשות את זה אם יש לכם. איך שהתחיל ״המצב״ אמרתי לילדים שאנחנו חייבים למצוא דרך להתנדב ומאחר ואנחנו כבר מתחילת מרץ בלי שקל של הכנסה והעתיד לוטה בערפל שחור וסמיך, חיפשנו משהו שלא כרוך בהוצאות כספיות גדולות ושיהיה מעבר להתנדבות הקבועה שלנו שהיא סיוע בשוטף כבר שנים למשפחה של אנשים שקופים ולא חוקיים. אז חיפשנו באינטרנט איך אפשר לעזור לרופאים כי הבנו שהם אלה שנמצאים בחזית. ומצאנו. דרך מיזם מקסים שנקרא אמץ רופא, אימצנו רופאה מתל השומר ואת בעלה ששניהם עובדים ואין מי שישמור להם על הילדים. אז אנחנו נשמור שלוש פעמים בשבוע על שני קטנטנים בני שנתיים וחמש וכן זה לא קל. אבל זה חשוב. ערבות הדדית, תרומה לקהילה והתנדבות כדרך חיים. הבנות שלי הודו בפניי שזה היה להן לא קל עם הילדים יום שלם, אבל הכי מספק שיש. בתמונה הילדים נהנים מהפרחים בגינה שלנו.
- תשקיעו בילדים שלכם עכשיו. אחר כך הם כבר יגדלו.
פעם כשהייתי צעירה עוד לפני שנולדו לי הילדים וכל מה שעניין אותי זה להצליח בעבודה ולעשות קריירה, אמר לי איש עסקים שעשה קריירה מטורפת רגע לפני שיצא לפנסיה שהוא מצטער. שהוא לא היה שם. לא ראה אותם גדלים, עבד כמו מטורף. התעורר כשכבר היה מאוחר מידי, כשגילה שיש בעיות ושהוא לא יכול עכשיו בגיל 17 שלהם לתקן אותן. באותו יום נשבעתי לעצמי לזכור את החרטה שלו ושלי זה לא יקרה.
וכן זה היה ועדיין מאתגר, במיוחד שבחרתי גם להקים עסק ולהיות עצמאית וגם לפני שנתיים להתגרש ולהמשיך את המסע עם הילדים המתבגרים לגמרי לבד, רק אני והם ועדיין ברגעי הכרעה תמיד גם כשהיו קטנים וגם בגיל הנעורים, העדפתי את החינוך שלהם על פני עוד שקל וידעתי לאזן ולוותר והזכרתי לעצמי תמיד שזה לא מעניין אותי כיעד להתעשר, אלא מעניין אותי כיעד שהבית והילדים יהיו החלק המרכזי של חיי ואני פיזית ורוחנית נמצאת שם בשבילם כבר המון שנים ולא מצטערת על אף רגע.
יום אחד אכתוב לכם על הורה כתומך. זה ארוך. אקדיש לזה פוסט בקרוב לטובת כל ההורים שבבית.
- להגשים חלומות אצל רוב האנשים זה קלישאה. כל כך הרבה אנשים מסמנים חלום, טוב או רע אגב (להתגרש לדוגמא זה חלום רע אבל רבים חולמים אותו…) ויוצאים מלאי מוטיבציה להגשים אותו.
עכשיו, בואו נדמיין סולם, שיש בו שלבים. שימו את החלום או המטרה או היעד למעלה בקצה הסולם. עכשיו תבינו, כל שלב עד למעלה זו מטרת משנה בדרך למטרה הגדולה. אם לא תצליחו לסיים את המטרה הקטנה והראשונה וכך הלאה, לעולם, אבל לעולם לא תגיעו למעלה.
עכשיו מה קורה לרובנו ? אנחנו מתחילים בפול פאוור, נחושים, מתלהבים, עד לשלב השני, או השלישי או עד לאמצע. ואז נהיה קשה או מאתגר אם תרצו מילה נוחה יותר, אז במקום להמשיך ולהזיע ולהבין שקשה זה חלק מהעניין, אנחנו פשוט עושים מה? מוותרים ומחליפים חלום, משנים מטרה ויוצאים נלהבים לדרך החדשה. אז תשמעו לי, אין לכם שום סיכוי להגיע ככה לכלום. אתם רק תמצאו את עצמכם נכשלים עם הדיאטה, לא מתגרשים, מחליפים עבודות או תחביבים בלי סוף, נרשמים לחדר כושר אחר ואז לעוד אחד אחר ועוד ועוד וככה עם שאר המטרות והחלומות שלכם. אלא רק תירוצים כי קשה לכם להתמיד ולעלות שלב אחר שלב בסולם. ויש שלבים ארוכים.
ולא, אין קיצורי דרך. בואו נראה אתכם פותחים סולם ג (סולם גבוה מאוד) ומקצרים את הדרך, עולים משלב 3 למעלה, הרי אתם תנצחו ותתרסקו. אז ככה זה גם עם המטרות והחלומות שלכם.
וכן יש רגעים שנועדו להבין שנכשלנו בהם ושעלינו לחשב מסלול מחדש. אז אל תבכו על חלב שנשפך, תמשיכו הלאה ותזכרו רק דבר אחד, כשתגיעו לגיל זקנה, האם תסתכלו אחורה בערגה וסיפוק ותדעו שהתאמצתם בכדי להגשים את החלומות שלכם שהביאו לכם משמעות ואושר או שתצטערו על כל מה שדחיתם ליום שהיה מאוחר בו מידי?
יש לי עוד המון מה להעניק לכם אבל אני מודעת לזה שהיכולת שלכם בימים האלה לקרוא ולהעמיק מוגבלת כי בכל זאת מציפים לכם את הראש מכל עבר, אז אני רק אספר לכם שאני גם עושה עבודה על עצמי בימים האלה ואני לומדת לקחת אותו לאט את הזמן, לומדת ליהנות משקט שלא ידעתי כמותו מעולם ומקצב אחר ומפנק באיטיותו. מתענגת על טבע אינסופי שיש לי מול הבית ומנקה את הראש.
זה כאילו שאני עכשיו בטיול של אחרי צבא שמעולם לא עשיתי, אחרי עזיבת הקיבוץ בראשית שנות ה 90. מאז לא עצרתי ולא נחתי אפילו דקה והנה עכשיו מתנה מהיקום.
אז אני לא מפחדת כי זה לא בשליטתי ואני כדרך חיים משחררת פחדים מדברים שלא בשליטה ואני מתענגת על הבנות המושלמות והמדהימות והכי כיפיות שלי ומתגעגעת לילד שלי שחזר לצבא באמצע הרגילה ויוצא לקורס קצינים כבר עוד רגע ועל שיחות עם חברות טובות ובישולים ואפיית חלות ועוגות ואני לא מרפה מהרגלים טובים כי הם חלק מדרך חיים.
תזכרו – “הרי רק אחרי שיורדים לעמקים ואחר כך משקיפים עליהם מפסגת ההר, הנוף עוצר נשימה”.
שיהיה לכם שבוע טוב, תישארו בבית, תשמרו על עצמכם ועל הקרובים שלכם ושנשמע רק בשורות טובות.
אני
