בשבוע הזה שבו כולנו הרגשנו כאילו חבטו אותנו בחוזקה באיזה קיר במהירות עצומה וכולם הרגישו את תחושת החורבן, אם בגלל החורבן הנוכחי ואם בגלל זה שכבר התרגש עלינו בעבר, דווקא השבוע יצא לי לברוח, גם פיזית מהארץ אל עולם אחר, ציורי במקסימום באופן קיצוני ויפה וגם רוחנית, מצאתי את עצמי מחדדת שוב מה חשוב לי ברמה האישית ובהוויה.
הדרמטיות הכאוטית הכוללת שעוטפת אותנו גורמת לרבים להביט רגע על עצמם ועל חלקת האלוהים הקטנה שלהם.
היו לי בשבוע הזה שיחות פילוסופיות מרחיקות לכת עם אנשים שנבעו כתוצאה מתחושת החורבן ומה יהיה ומה חשוב לנו באמת בני האדם וגם היה לי איזה נס אחד קטן ברמת פתיחת מעגל חשוב שחשבתי שכבר נסגר לתמיד. ניסים שקורים רק כשיש תחושה שמשהו גדול בהרבה מאיתנו מתרחש ואז אנחנו מבקשים לחדד מה חשוב לנו באמת ועל מה לוותר או לא כל עוד אנחנו חיים.
שווה לכם לבדוק רגע גם.
מה התשוקה שלך בחיים נשאל לאחרונה איש אחד חכם ונחמד שיצא לי להכיר. השאלה הזו שנשאלה על ידי אנשים שהוא לא הכיר, גרמה לו לענות בפשטות את מה שהוא מרגיש כבר זמן מה – נחת רוח הוא השיב להם.
נחת רוח זו התשוקה שלי.
שתי המילים האלה הכניסו אותנו חבורה של אנשים שכבר חצו את גיל חמישים ויודעים דבר או שניים, לשיחה פילוסופית על החיים עצמם ועל אושר ושוב כמו תמיד השאלה הבוערת הזו שמוטב לכולנו להתעסק בה וכמה שיותר, מה זה בכלל אושר?
ואני רוצה להזמין אתכם שוב להרהר במה שלי ברור מאוד מאז שאני חוקרת את המושג הזה כבר שנים רבות, בלמידה מפילוסופים, בתהליכים עמוקים עם מגוון סוגים של אנשים מכל הקצוות שאני עושה איתם דרך ומתהליך אישי אמיתי ומעמיק, האם נוכל להיות מאושרים ללא משמעות בחיינו?
התשובה היא חד משמעית לא.
משמעות היא תכלית.
תכלית משיגים במאמץ. בחשיבה, בתכנון, בעשייה, בתנועה אל עבר משהו, בסימון מטרה, בלימוד וטעיה, בליפול ולקום.
תכלית זה למלא את החיים שלי בעוגנים כדוגמת משפחה, ביטחון כלכלי, בעבודה או קריירה מספקת, בבריאות, בקהילה, בחברים, באהבת אמת, בתחביבים ועוד.
וגם כשתגיע ותשיג את אלה, או את רוב העוגנים הכבדים, ולא משנה באיזה גיל, אם לא תצליח לייצר איזון אמיתי, כנה, בהיר וברור עם עצמך בין מה שאתה מרגיש בפנים לבין איך שאתה חי ומשדר כלפי חוץ, לעולם לא תהיה לך נחת רוח אמיתית.
כי מהי נחת רוח?
אני חושבת שנחת רוח היא היכולת לאזן תמיד בין ההרגשה הפנימית הנפשית הרוחנית שלנו לבין חיי היום יום.
בשפת הטרנדים קוראים לזה כמובן Well being
מגלים את זה לעומק אנשים שהצליחו להשיג רווחה כלכלית ושאין להם את טרדות הקיום היום יומי השוחק או כאלה שבחרו סדרי עדיפויות אחרים שלא קשורים ברווחה כלכלית ולא מתוך ייאוש אלא מתוך בחירה.
זו חוכמה קטנה מאוד לצאת לפנסיה בגיל צעיר אחרי שעבדת כמו מטורף עשרים או שלושים שנה אמר לי השבוע מישהו שפרש ממשרות מנכלות של חברות ביטוח מהגדולות במשק ועוד לומד לעכל את החופש.
כי זה שתספר לעצמך שאתה עכשיו מפסיק לרוץ אחרי הזנב של עצמך ובוחר בחופש כתפיסת עולם לחיים טובים, לא אומר שזה יעבוד לך.
ולמה? כי הכול תלוי במה תהיה התכלית שלך בפנסיה ואם תהיה שזורה בה משמעות אמיתית או לא אמרתי לו.
וחבר יקר שלי שסגר לאחרונה עסק תובעני במיוחד ויצא אל החופש האולטימטיבי בגיל צעיר מאוד, שיתף אותי בשיחת עומק מרתקת בתחושות האלה המטלטלות של בין ההקלה העצומה וההר שירד לו מהגב, לבין תחושות של חלל לא מוסבר שנפער ומסתובב ברחבי הראש והנפש והוא רק בתחילת החופש.
ומה זה מלמד? כמובן ששאיפה לעושר לא גורמת לאושר. זו לא קלישאה. זו המציאות. קשה להסביר את זה למי שלא הגיע לרווחה כלכלית ונאבק עם הישרדות חיי היום יום ובטוח שכשיהיה לו הרבה כסף אז תנוח רוחו.
כי רק משמעות ותכלית בחיים עשויים לספק נחת רוח, אושר רגעי או סיפוק עילאי.
אחד הכלים שהכי עוזרים לי לחדד את תכלית חיי באמת כל הזמן ואני מזמינה אתכם לאמץ, בידיעה שהזמן הוא המצרך הכי נזיל ומתכלה בחיים האלה, הוא התרגיל על גיל 80 במרפסת.
תרגיל שאני נוהגת לעשות בדרך כלל בראש השנה או ביום הכיפורים עם עצמי או כשמתרגש עליי משבר כדוגמת הקורונה.
יש לי בראש דימוי מאוד מוחשי, מלא פרטים קטנים של המרפסת שלי בגיל 80, של כורסאת הנדנדה שלי, שבה אני יושבת ובראשי מביטה לאחור.
ואז אני שואלת את עצמי בכנות, נכון לאותה נקודת הזמן, האם יש משהו כיום בחייך שתצטערי עליו אם לא תעזי עכשיו, אם לא תתאמצי עכשיו, אם לא תילחמי עליו עכשיו. אם כן, אני פשוט קמה ועושה.
קשה, קל, מפחיד, טיפשי, לא הגיוני בעיני הסביבה, מפתיע או לא משנה מה. עושה. רק לא להצטער על זה במרפסת בגיל 80.
התרגיל הזה גרם לי עד היום להשיג אינסוף תכלית ומשמעות ורגעי אושר מזוקקים וקטנים, גרם לי לוותר על דברים שכבלו אותי אליהם בגלל היגיון, פחדים, נוחות ומה שבניהם. גרם לי ועדיין גורם לי לזוז קדימה ולהתמודד עם כל המשמעויות של תזוזה ולחיות באיזון.
וזה כמובן רק פסיק בדיון הפילוסופי המרתק הזה על נחת רוח, על אושר, עושר ומה שבניהם ולא נתתי כאן עצות מעשיות על איך משיגים את התכלית ומייצרים משמעות, כי הרי לרצות משהו כידוע לכם, זה לעולם לא מספיק.
אני מזמינה אתכם להמשיך את הדיון עם עצמכם ולנצל את זה שבהחלט מתרגש עלינו עכשיו משבר גדול.
זה זמן נהדר להביט לאחור ממעוף הציפור מאיזה גיל שתבחרו ואז פשוט לקום ולהשיג תכלית. או אם תרצו אז נחת רוח.
בתמונה עולם אחר, ציורי ויפה במקסימום. זכיתי.
בהצלחה
יעל זוהר
