מה שחשוב באמת עולה וצף בימים האלה ויש את מי שבטוח מציף.
כל מה שצריך זה רגע אחד של שקט אמיתי בכדי לדייק אותו. את מה שחשוב באמת.
כי התקופה הזו מחדדת את מה שמעטים מבינים כדרך חיים, שאת מה שחשוב באמת לא תמצאו בארון הבגדים והנעליים המפוצץ והשווה שלכם, זה שאולי כולל גם מותגים שגורמים לכם להזיל ריר מרוב כמיהה לעוד שכמותם.
את מה שחשוב באמת לא תמצאו גם מעבר לים בריזורט המפנק בתאילנד, גם לא בזה שנמצא במקסיקו.
ואת מה שחשוב באמת לא תמצאו בעוד טיפול ביוטי מטורף וחדשני שמבטיח לכן בעיקר להראות צעירות לעד.
ומכיוון שהבנתם את הכיוון אני אחסוך מכם עוד מיליון דוגמאות.
ולא, שלא תבינו אותי לא נכון, זה הכי כיף כשיש את האפשרות להתמלא בכל אלה, להתענג עליהם, על מנעמי החיים המפנקים והנוצצים, על ים של תענוגות.
אבל זה באמת לא מה שחשוב באמת. זה סתם בונוס נפלא למי שיכול.
והחכמה הכי גדולה מתגלה עכשיו. בחסות ״המצב״ תוכלו לברר עם עצמכם איפה אתם בדיוק.
האם אתם אומללים עד כאב מהעובדה שאין אותם את מנעמי החיים אשר מורכבים מחומר, או שאתם במקום שלם עם האין הזה, פשוט כי אתם יודעים ברגע אחד לחזור לבייסיק, או במילים אחרות, לדברים החשובים באמת.
אם תפתחו יכולת להבין שמה שמייצר אושר אמיתי זו פשטות פנימית ויצירת משמעות אמיתית בחיים, אז גם כשייפול לכם על הראש פטיש חמישה קילו, בדמות וירוס קטן ומשתק, לא תחוו תחושות של סוף העולם וזה הזמן לעשות לכם רשימה של מה שתתחילו לעשות כדרך חיים כשזה ייגמר, או כבר עכשיו.
וכמו תמיד אני שמחה לתת לכם טיפים. אז גם היום הנה כמה –
- מאז שהילדים שלי קטנים לימדתי אותם לראות יופי ולהתמלא באושר פנימי ממה שיש מסביבם. למשל מפלאי הבריאה – בדמות שמיים כחולים, זריחות, שקיעות, פרחים ומה שבניהם.
מאז שהם קטנים לימדתי אותם להגיד שלום לפרח. וכן, הם היו ציניים. העדיפו אם זה תלוי בהם למלא את הארון בעוד מותג מאשר לשתול עוד פרח בגינה. אבל הם הקשיבו לי. ואני כמו מנטרה לא הפסקתי להגיד. והיום כשאין להם אפשרות לקנות כלום, הם מוצאים נחמה והנאה מפלאי הבריאה. ולומדים להעריך את השיעור.
- משפחה – אולי בגלל שגדלתי בקיבוץ בבית ילדים (לא אני לא מצטערת, לא מתחרטת, לא מתלוננת) ולא זכיתי למשפחה בנוסח המקובל, זה גרם לי להבין בגיל צעיר (26) שזה דבר שאני חייבת להתעקש עליו כי הוא יהיה מפעל המשמעות הכי גדול בחיי. היום אני מבינה כמה שצדקתי.
נכון שהתגרשתי כי הייתי מספיק אמיצה לעשות את זה, אבל שלושת הילדים המושלמים, הנדירים, המופלאים שלי, יהיו שלי לתמיד. והם הדבר שחשוב באמת. ואני היום מפנקת אותן (ואת זיו מרחוק כי הוא בצבא) במקסימום. ונהנית מכל שנייה.
אני רואה כמה שהם דואגים לאמא שלי שנמצאת רחוק ומתעניינים באחים
שלי שמעבר לים וכמה אכפת להם ואני מודה על כך שהשקעתי כל כך
בגידול שלהם. בלי לוותר. הייתי האמא הכי מעורבת בעולם. זה השתלם.
ותוך כדי הימים הקשים האלה, הילד שלי קיבל עוד הצטיינות בצבא. אחרי שסיים מסלול מהקשים שיש בצבא.
וכשהגיע שליח בערב החג עם זר פרחים שהוא והחברה שלו שלחו לי
לחג, לא יכולתי לעצור את הדמעות.
- מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד פעלתי להגיע להישגים אישיים, איכשהו תמיד חייתי כאילו הזמן ממש קצר ועליי להספיק הרבה. כמו נמלה, לא רואה בעיניים, לא מתלוננת גם כשקשה (רוב הזמן), בחריצות שאותה רכשתי כמיומנות בסיסית בקיבוץ שבו גדלתי, מייצרת מכלום את הכי הרבה שאני יכולה.
חכמה פנימית גרמה לי להבין שהחיים עוברים ושזו לא קלישאה ושאם אני
לא רוצה למצוא את עצמי יום אחד זקנה ומצטערת, אז עליי לפעול.
ככה קם העסק שלי שמייצר לי משמעות, כזו שבימים שהכול נעצר, אני
יכולה להביט לאחור, להתבונן ב 20 שנות קריירה ולהרגיש סיפוק. מהסוג
שמייצר אושר.
אגב, רק הידיעה שיש לי ב DNA איזה יצר הישרדות כזה וחריצות רבה,
הן התכונות שמאפשרות לי היום לא להיכנס לפאניקה ולהיאחז בדברים
החשובים באמת. בזכותם אני לא מאפשרת לעצמי להיבהל עד כדי שיתוק.
ולהיות אשה גרושה, בעלת עסק עצמאי שלא מגיע לו שקל מהמדינה
ושמסומן כאחרון שיחזור לתפקד אי פעם אם בכלל, זה אמור לשתק.
- חברות וחברים – מלא שנים שאני עובדת בזה. בלשמור על החברות שלי ועל המעגל של הבעלים והמשפחות שלהן. שהן בכלל המשפחה שלי. שהן העוגן שלי. האוזן הקשבת. הפסיכולוגיות שלי, מפעל הבידור והחיבור. הכיף שלי. בימים האלה יותר מתמיד אני מודה עליהן. העבודה הקשה בלשמור על זה מכל משמר השתלמה. עובדה. אני / אנחנו לא לבד.
- ראיית האחר. הבוקר קמתי עם שחר ונסעתי לבית החולים לקחת לשם אשה שכרעה ללדת ושאין לה אמצעים או אפשרויות בכלל. אם לא הייתי עושה זאת עבורה היא הייתה בבעיה גדולה להגיע לבית חולים. אני עוזרת לה ולמשפחתה שנים וחיכיתי בימים האחרונים לטלפון שיזעיק אותי להסיע אותה ללדת. העוצר עוד לא יצא והכבישים היו ריקים ושוממים. היא הודתה לי על העזרה שאני מעניקה להם. באותו זמן יצאו פתאום שתי קרני שמש מרהיבות מתוך ענן אפור ואני לא הייתי צריכה יותר מזה. ידעתי שהיקום רואה הכול. הרגשתי אושר על הזכות לעזור לה וידעתי שהתנדבות וראיית האחר ללא שיפוטיות הם מהדברים החשובים באמת שאימצתי לי כדרך חיים. הרגשתי מבורכת.
וכשהבת שלי שאלה אותי לא מזמן למה היא עושה עוד ילד, עניתי לה בפשטות – כי כל אדם זקוק למשמעות בחיים האלה. וזו המשמעות היחידה שלה. הילדים. ואל לנו לשפוט. רק לעזור.
- אחרי שחזרתי מבית החולים יצאתי לרוץ. ליד הבית. אני עושה ספורט כדרך חיים. זה משחרר את כל המתחים, מכניס אנרגיה חיובית, מזרים את הדם, גורם למכונה הזו שהיא אנחנו להיות אופטימית גם כשנראה שהכול שחור. שמתי באוזניות סט מושלם ששלח לי גיל פוקס ה DJ שהוא גם חבר והתחברתי לכל ביט.
אז אם אתם חווים קושי, מועקה, פחדים, תנסו כמוני לחזור לדברים הפשוטים שמרכיבים את החיים, אלה שחשובים באמת. ואז נכנס אוויר והכול נראה טוב יותר. ותלמדו להודות על זה ולעשות ספירת מלאי כל הזמן רק של היש. לא של מה שאין. ויש הרבה. לכל אחד מאתנו.
בתמונה – הנוף של כוס הקפה שלי הבוקר אחרי שסיימתי לעשות ספורט. בשבוע האחרון התחילו העצים ללבלב ואני רק מודה על הפשטות ועל המשמעות הרבה שאני מוצאת בו, בטבע.
שבת שלום, בריאות, בשורות טובות, חג שמח
באהבה,
אני
