כן אני יודעת שמצפים ממני שאני אכתוב על איך זה נראה מהצד של עין הסערה, מהמרכז שלה. שמעתי את זה הרבה השבוע. למה את לא כותבת כבר ?
קאקדילה.
אז למה אני לא כותבת על זה פוסט דעה נוקב אתם שואלים ומספרת את כל מה שאני יודעת וחושבת ומרגישה כמי שנמצאת בגאווה גדולה לצדו של עומר אדם ושאר היוצרים שהביאו את השיר הזה?
אם להתוודות אז כן כתבתי. במהלך השבוע הזה שבו עברו תחת ידיי מאות אם לא אלפי מאמרים, טורים, פוסטים, קטעי וידאו בנושא, גם אני כתבתי. הכתיבה היא התרופה שלי לכל דבר שמתרגש עליי בחיים האלה. אבל החלטתי כמו בפעמים אחרות בחיי, לכתוב למגרה.
למה ? כי אני מבינה שהשיח נהיה כל כך אלים, לא מתחשב, לא מקשיב, מקובע והכול הופך לרע. אנשים צורחים דרך המקלדת ובסרטי וידאו מילים איומות ובכלל לא מנסים להקשיב ולהבין מה יש לצד השני להגיד.
אז לך תנסה להסביר להם את האמת.
אני אמא לשלושה ילדים גדולים כבר והערך, התכונה, העיקרון שהוא נר לרגליי מהיום שהם נולדו הוא לתת להם דוגמא אישית. אני שואלת את עצמי אם כל אותם מבוגרים, הורים לילדים שקראו השבוע לעשות חרמות, קיללו, גידפו, הכפישו, ירו מילים בלי למצמץ – האם הם חשבו על הדוגמא שהם נותנים לילדים שלהם?
הרי בעוד רגע הם יבקשו להסביר להם שזה לא יפה לעשות את זה לחבר מהכיתה….
ואם הייתי כותבת את טור הדעה שלי לנושא הוא היה עוסק באריכות באייך נוצר ספין, מה זה בכלל ספין, מדוע פוליטיקאים בעיקר הם אלה שממציאים ספינים ולמה אני סבורה שמירב מיכאלי הייתה זקוקה ביום שישי שעבר לספין תקשורתי מספיק חזק, בדמות עומר אדם לפחות על מנת שיסית מעיני הציבור את הדברים החשובים באמת והלא נעימים כלל הקשורים בה ולכן יצרה את הסערה הזו.
ואנשי התקשורת והעיתונאים שחוטפים את הספין שזורקים להם לידיים דוברים משועשעים, כאילו היה כדור הספירה לאחור של השנה החדשה בטיים סקוור בניו יורק, מלא כולו בהבטחה לשנה חדשה מלאה בסקופים צהובים, מרושעים נוטפי דם ומחוללי פלאים בגזרת האגו הצמא לקצת אהבה והרבה לייקים שלהם, הם מיד מסתערים אל המקלדת או המצלמה ומתחילים להטיף מוסר מטעם עצמם ולפזר את אבקת הרפש שככל שהיא מתעצמת ויוצרת שיח יותר אלים, בוטה, דוחה, הם מחככים ידיהם בהנאה ומנשקים בחצות את 2022 בתחושת גועל נעימה כל כך.
ואחריהם רצים כל מיני כאלה שפעם חלמו להיות סלב וזה לא ממש הצליח, מזהים כותרת שעשויה להזניק אותם שוב לעוד 15 שניות של תהילת עולם, כשכל מה שעליהם לעשות זה לצעוק מספיק חזק מילים רעות ולוודא שאיש יח”צ ידחוף את זה לצהובונים ישר לתוך הפריים טיים וייאלה חגיגה.
אז בתוך הבליל התקשורתי שנוצר, אחרי כל כך הרבה מילים נראה שאין מה לנסות אפילו, שכן השיח כתוצאה מהסערה שהדליקה בהנאה רבה השרה מיכאלי כל כך אלים, בוטה, נורה מבלי לעצור לחשוב מנשק אוטומט בדמות מקלדות מהירות.
אז אני רוצה במקום זה לבקש מכם – תזכרו את הדברים החשובים באמת.
לא כל הצהרה דרמטית ופופוליסטית של שרה בממשלה יש מאחוריה אמת. פעמים רבות האמת נמצאת בצד האחר של התקשורת.
תזכרו לחשוב על כל מילה שאתם אומרים, כותבים ומצהירים. האם היא משמשת כדוגמא טובה לילדים שלכם.
אמנות תמיד הייתה ותהיה נושא שנוי במחלוקת. אמנות נתונה לפרשנות.
ולא ראיתי את כל פרשני התרבות שעטו על הספין של מיכאלי רק בגלל שהשם עומר אדם היה בו מייצרים כזו שערורייה בעקבות הצבת עבודת האמנות של דוד ריב ״ירושלים״ כשהוצבה במוזיאון רמת גן המחודש החודש ובה מופיעה בציור דמות מוכפלת של חרדי מתפלל ולצדו הכיתוב: ירושלים של זהב וירושלים של חרא. איפה הם היו כל אותם כתבים צדקנים ? ירושלים של חרא לצד ציור של חרדי יהודי מתפלל על קירות הכותל הקדוש והם יושבים בשקט??? הלו ! איפה אתם?
למזלנו היצירה הוסרה על אף שתיקת הפרשנים הצדקנים שבטוחים שהם ורק הם קובעים איזו אמנות היא ראויה ואיזה לא.
חינוך ודוגמא אישית כבר אמרנו?
ולא ראיתי אותם קמים נגד המערכון הגזעני של מר שליין בן זוגה של מיכאלי נגד רוסים שמתנוסס בגאון בעמוד היוטיוב שלו, נוטף סטיגמות, סטריאוטיפים, הכפשות והשפלות ושהיה חלק משידור בתכנית פריים טיים בערוץ מוביל.
אז זהו תזכרו את הדברים החשובים באמת.
תלמדו את הילדים שלכם שלפני שהם יורים, הם חייבים לחשוב. להקשיב.
התחושה הכללית היא שהפסקנו להקשיב. כולם מחשיבים את המילים של עצמם שירו אל הרשת מתוך תחושת צדק כה גדולה והחלטית וחד משמעית ובלתי ניתנת לערעור ועכשיו לך תנסה להסביר או לייצר הקשבה או חלילה לייצר שיח. איזה שיח? הכול שחור או לבן, טוב או איום ונורא.
אבל מי פאקינג החליט שהצדק נמצא בצד שלכם? מי שם אתכם להצהיר הצהרות, לארגן חרמות, להחליט שאתם יודעים מה הכוונה ומה המסר ומה המשמעות.
יש לי חדשות בשבילכם. אתם לא.
אז פשוט תזכרו את הדברים החשובים באמת. וזהו. תעשו לי טובה.
אתם מוזמנים לבחור לדבר עם הילדים שלכם השבת על יורם טהר לב. הוא נולד וגדל בקיבוץ בעמק וגם אני בדיוק כמוהו גדלתי בקיבוץ לא רחוק משם. הוא כתב על הטבע ועל החיים, הוא השאיר לנו יצירות ענקיות ומופלאות, הוא היה איש רוח והוא סימן דרך בתרבות שלנו. הילדים שלכם – הם מכירים אותו?, את שיריו? את המורשת שלו?
אז הנה יש לכם משהו חשוב באמת לבחור להתעסק בו השבת.
שבת שלום,
יעל זוהר
