שני סיפורים טריים. על בת חמישים פלוס ועל בת 23 פלוס שהשיגה את המטרה.
סיפור ראשון
היא כבר בת חמישים. עובדת באותה חברה כבר למעלה משבע עשרה שנים בכמה תפקידים לא רעים בכלל. שכירה. זה אף פעם לא היה תפקיד חייה. היא פשוט נקלעה לסיטואציה שנמשכה שנים רבות.
שבע עשרה שנים היא נשארה שם כי הרגישה שזה לא הזמן שלה לחפש את הדבר הבא. בטח לא כשאת עסוקה בלגדל ארבעה ילדים לא קלים בכלל, לתחזק בית ומשפחה ולחלום על חיים מספקים, יותר עם רווחה כלכלית גדולה יותר.
היא חלמה גם על יחסים טובים יותר עם הבעל ונשארה איתו שם גם כשזה תכל’ס הפסיק לעבוד להם, לצד כל הדבר הזה שמרכיב את סיפור חייה כי היא לא העזה לעשות שינויים.
היא אינטליגנטית, חכמה, נעימה, יפה ומרשימה מאוד, עם בסיס ערכים נפלא שקשה למצוא.
נפגשנו לנסות להבין מה הלאה.
מצאתי מולי פרשנית מדופלמת.
את רשימת הלמה לא היא ידעה לדקלם באופן שוטף, רהוט, מנומק, מנוסח היטב. לא הייתי צריכה לשאול. היא פשוט באה עם למה לא.
למה לא לעזוב את העבודה הזו בגיל כזה, למה לא לבדוק עם עצמך מה את רוצה באמת, למה אין לי שום סיכוי, למה זה לא זמן ללמוד, למה איחרתי את הרכבת, למה לא להעיף את מה שגורם לך להזניח את עצמך מהחיים שלך, למה לא לנער את האבק מעל הזוגיות המתפשרת שלך, למה לא לעשות משהו שישמח אותך, למה אין סיכוי ועלייך פשוט לוותר על כל מה שחלמת פעם כשהיית צעירה.
לכל שאלה הייתה לה תשובה מנוסחת באופן מדהים.
ומה עם מה שכן?. שתיקה ברוב הזמן. כי על זה היא באופן כללי כבר ויתרה.
היא ויתרה על ההישגים המדהימים שהיא השיגה מאז שהגיעה לעיר הגדולה לפני שלושים שנה בלי שקל על התחת ובלי שום מושג איך זה מתנהל פה בכרך הגדול והמטורף הזה, לעומת החור הקטן והתמים שממנו היא הגיחה.
היא לא רואה את מה שכן השיגה בעשר אצבעות ובלי עזרה מאף אחד – הקמת בית, משפחה, ארבעה ילדים מוצלחים, רכישת ניסיון מקצועי בחברה גדולה ומכובדת, לימודים באוניברסיטה ועוד.
היא ויתרה על היכולת לראות את היתרונות המקצועיים האדירים שיש לה, את הניסיון שהיא צברה בתחומים כלכליים, ניהול עובדים, רכש, יבוא ויצוא, שיווק, לוגיסטיקה ועוד שניתן לפרוש אותם לאינסוף כיוונים חדשים.
היא ויתרה על ההתבוננות בחוזקות ובערכים המופלאים שנטועים ב DNA שלה כסלע יצוק ושהם מצרך נדיר היום בשוק העבודה בפרט ובשוק בני האדם בכלל.
היא ויתרה על אורח חיים בריא. אין לה יותר כוח להילחם על ספורט, על אוכל בריא, על מראה מטופח.
היא ויתרה על חלומות. על רצונות. על אהבת אמת.
זהו. היא כבר אחרי גיל חמישים. נגמר הסיפור.
מהההה? בעיקרון רציתי לזרוק אותה לבריכה. חשבתי שטיפול במכת קור במים צוננים עשוי לעזור לה.
אבל לא עשיתי את זה.
החיים בתוך פשרות בידיעה שהם מתנהלים כפשרה לא מגיעים לאף אחת ולאף אחד, בשום גיל.
אז הצעתי לה לעשות תהליך.
כזה שיעזור לה לזוז מהמקום הזה של הפרשנית שהיא כה מצטיינת בלתת תירוצים ויהפוך אותה להיות שחקנית אל עבר מטרות חדשות ומרגשות.
המגרש שבו היא תשחק הוא לגמרי המסגרת של החיים שלה. ואין דבר כזה גיל מאוחר מידי להשיג משהו בחיים האלה.
כשחקנית היא תהיה חייבת להיכנס למגרש ולא לצאת מהקווים. הרי מחוץ לקווים היא כבר הייתה בדמות הפרשנית מן העבר. זו שרק מתרצת תירוצים ומספרת לעצמה סיפורים.
הסל שאליו היא תכוון יהיה בגובה ובמרחק שיתאימו לה והיא לא תהיה שחקנית ספסל, אלא שחקנית ראשית – כזו שבלעדיה אין סיכוי שתשיג את הנקודות והיא תהיה חייבת להיות שחקנית אל עבר המטרה ולרתום את השחקנים האחרים בחיים שלה לתמוך בה בדרך לשם.
תהליך של מעבר מלצפות על החיים מן הצד, מהיציע ולעבור למרכז המגרש – להיות השחקן הראשי בהפקת הסיפור החדש של החיים שלך, אל עבר המטרות שהן בעצם החלומות הכמוסים ביותר שלך, הוא תהליך שדורש בעיקר דבר אחד – רצון.
וגם פיתוח יכולת לשנות את דפוסי החשיבה הישנים שנטועים בנו, יכולת לזנוח את הפרשנויות ולעבור למעשים שלעיתים דורשים הרבה מאוד אומץ, נחישות, מוכנות להזיע ולהשקיע זמן ומאמץ, נכונות להתמודד עם אתגרים וגם ההבנה שלפעמים רק אחרי שיורדים לעמקים ואז משקיפים עליהם מפסגת ההר – הנוף עוצר נשימה !
אז תעשו לי טובה אישית, אם אתם ביציע ומבינים שאתם חיים בתוך פשרה אחת גדולה ושתכל’ס זה ממש פספוס כל מה שקורה פה – אל תחכו יותר. החיים זה עכשיו. לא אחר כך.
סיפור שני
היא בת 23 וכתבתי פה בבלוג על תהליך שהיא עוברת בניסיון להתקבל למקום עבודה מרגש כנגד כל הסיכויים בפוסט בשם – “מזל הוא כן בר חיזוי. אם אתם רוצים יותר מזל, קחו יותר הזדמנויות. תהיו אקטיביים יותר”. (אתם מוזמנים אליו בבלוג).
אז למי שעוקב אחריי רציתי לספר שאחרי הריאיון השני שאליו נתתי לה את הטיפים שמתוארים באותו פוסט, ליוויתי את התהליך שלה בעוד לא פחות משני ראיונות נוספים, בדרגים גבוהים בהרבה. גם לקראתם עשינו תהליך הכנה אישי מואץ ונחשו מה – היא קיבלה את התפקיד.
הכול אפשרי – לא משנה בני כמה אתם, אם יש לכם תואר או לא, ניסיון או לא. מה שמשנה זה מה שאתם רוצים באמת ומה ועד כמה אתם מוכנים להתאמץ ולהאמין שאתם מסוגלים להשיג את זה.
תזכורת מאותו פוסט למי שמחפש את המזל בחיים –
ארבעת המשאבים שיעזרו לכם להצליח כשמזל יעבור בדרככם הם המחשבות, הרגשות, המילים והמעשים שלכם. ואני מזכירה לכם למקרה ששכחתם – החיים זה עכשיו. לא אחר כך.
באהבה,
אני
