אם עוד לא צפיתם בדרמה היפה להפליא של היוצרת המוכשרת רמה בורשטיין ״ריקוד האש״ ב YES, אז תעשו לעצמכם טובה.
ארבעה פרקים ראשונים משובחים שודרו עד כה.
מעבר לזה שיש בסדרה הזו כל כך הרבה יופי, אסתטיקה ועושר קולנועי אמיתי, יש בה פתח לדיון פנימי עמוק בשאלה ענקית – תשוקה מול סיפוק.
יהודה לוי משחק באופן שמאפשר לך להיכנס לו ללב, לחדרי הנשמה שמשתוקקת עד כלות וזועקת לכלות את כל הסדר בעולם השמרני שלו במחיר של סיפוק.
מרתק לחשוב מה עומד להתרחש בהמשך.
כל קאסט השחקנים אגב מופלא והטקסטים של רמה בורשטיין בתסריט הזה הם לא פחות מפנינים.
קראתי ראיון איתה בו היא מעלה סוגיה ענקית – אם היינו צריכים לבחור מה לעשות עם תשוקה – לא להרגיש אותה זה למות היא אומרת. להרגיש אותה בעוצמה זה להישרף.
ואתם ? חשבתם פעם על החיים שלכם ובאיזה מרחב הם מתקיימים בעולמות של תשוקה וסיפוק?
והאם נשרפתם פעם באש עוצמתו של סיפוק שהגיע אחרי השתוקקות ארוכה ומייסרת או מרתקת ומלאת שאלות ?
וכמה פעמים בחיים שלכם מצאתם את עצמכם משתוקקים למשהו באופן כזה שהייתם מוכנים להמר על שהייה במרחב הזה המסוכן, זה שאתם יודעים היטב שעלול לשרוף אתכם ולהשאיר צלקות?
ולא אל תלכו ישר לשם. לאו דווקא באלוהי המוסר הבינאישי ובחדר המיטות אני מבקשת מכם להרהר. לגביו ואם אתם חוטאים בו אני בטוחה שאתם מהרהרים כשאתם מפחדים או מרגישים אשמים.
על החיים עצמם אני תוהה, האם אתם מונעים מתשוקה או שאתם רק מחפשים את הסיפוק, או שמא ויתרתם והפכתם עצמים נושמים מפוזרים בינינו כצללים של מה שחלמתם להיות ?
הסיפוק, הוא כמו אושר, רגעי ותחום בזמן. כמו קרח צונן ביום קיץ לוהט.
הסיפוק מכבה את התשוקה ולכן אנחנו, אלה החולמים והשואפים, הרעבים לטרוף את העולם בוחרים לחיות בעולמות של תשוקה בלתי פוסקת. רודפים אחריה, מסתכנים למענה, מזיעים ועובדים בה יומם וליל, כמהים.
אין לי סבלנות אמר לי השבוע בחור צעיר ומוכשר מאוד שעושה את צעדיו הראשונים בניסיון לכבוש את העולם כשנפגשנו לרגע על הדרך. יש לו עסק קטן ומצליח בעולמות הכי מתפתחים שיש, עם פוטנציאל אדיר וחוסר סבלנות שמאפיין את הדור.
תשוקתך בוערת אמרתי לו, העניין הוא שאתה רק רוצה להגיע מהר מידי לסיפוק.
ולא עוד לא פתחו את בית הספר לתשוקה ומשמעות ולא מלמדים אותנו כיצד לשהות בו במרחב הזה המסוכן, זה שצריך לדעת איך להתנהל בו מבלי להישרף.
ככל שתשהה במרחב הזה זמן ממושך יותר, כך כשתגיע לפסגת ההר, הסיפוק שתחווה ייחרט בנפשך בדמות חוויה עוצרת נשימה, טבועה וחקוקה לדיראון עולם ולא כדבר רגעי וחולף.
אני למעלה מעשרים וחמש שנים שם. זה מוכח.
ליבי ונפשי ספוגים ברגעים כאלה שהגיעו לעיתים אחרי שנים של השתוקקות, עבודה קשה וזיעה. החיים לימדו אותי כי רגעי הסיפוק קצרים הם והאדים שלהם, עליהם נישאתי באופן מודע, דינם להתפוגג, בדיוק כדין הקרח שנמס.
התשוקה להצליח ולכבוש את העולם הקטן שלי למזלי לא חדלה לבעור והיא מאפשרת לי לחיות במרחב מרתק, מסעיר ומלא בכל כך הרבה משמעות ורגעי סיפוק ואושר מזוקקים.
בהרצאה שלי, שאין לי זמן בשבילה כרגע בחיים, אני מדברת עליו על שלב ההשתוקקות בדרך להגשמת החלומות שלנו ובתוכו על זיקוק התשוקה.
איך מזקקים את התשוקות שלנו שואלים אותי שוב ושוב?
והתשובה שלי היא תמיד שאם ליבכם הולך שבי אחרי החלומות שלכם, אם אתם מלאי חיוניות, אופטימיות, חריצות, אנרגיות ושמחה בלב, אז גם אם קשה לכם ואם אתם מזיעים ממאמץ או מפחד ואם אתם הולכים לישון איתה עם התשוקה להצליח בלילה מאוחר וקמים ממנה בבוקר מוקדם בהתרגשות וכמיהה – אזי תשוקתכם מזוקקת ושווה לכם לשהות במרחב שאולי הוא מסוכן ועלול לשרוף אתכם.
וכשתגיעו אל היעד ואל הסיפוק, אז מה?
אז כשאר יתפוגגו אדי הניצחון, רוצו אל היעד הבא מלאי תשוקה וחזון.
ואם על חבל דק אתם פוסעים ואם אין פתרונים, אז תקשיבו ללב.
זה כמו באגדות אמרתי לה לחברה צעירה ואהובה שלי כשהפלגנו בשיחות על תשוקה של שנים בינה לבין מישהו ענק ממש.
מכירים את זה מהחיים או מהקולנוע שבמשך זמן רב מתהווה בילד אפ גדול, מפתה, מחמיא, מסוכן, סוחף כמו באגדות בין שניים? אז יש לה כזה.
ומה יהיה מחירו של הסיפוק שלה אם תמושש תשוקתם. ומה יהיה מחיר ההחמצה אם לא?, האם אז הנפש הכמהה תתגבר או תשלם היא את המחיר? או שאולי תמצא הנשמה סיפוק בתשוקות של החיים עצמם וזהו? ואין פתרונים.
תקשיבי לו ללב הצעתי לה. הוא יודע. אני מציעה את זה גם לכם.
באהבה,
יעל זוהר
קרדיט תמונה – YES
