כשהייתי על אל אס די במקסיקו פעם ראשונה ואחרונה בחיים שלי, היה שם איזה רגע שאני חושבת שקרה באמת או שמא גם הוא הזיה. בכל מקרה מצאתי את עצמי רוקדת מתחת למים זורמים משני ברזים מוגזמים שניצבו מחוץ לחדר שלי, חופשיה ומשוחררת. זה היה אחרי שעשר שנים לא רקדתי כי פחדתי שיחשבו עליי כל מיני מחשבות שהסתובבו כמובן רק לי בתוך הראש.
ואז, יצאתי מהמים בריקוד סוער והרגשתי שאני עכשיו מסוגלת. להסתכל לעצמי בלבן של העיניים. רצתי למראה שניצבה בחדרי והסתכלתי לי. בלבן של העיניים. ואז צעקתי לה לבחורה היפה עם העיניים הכחולות והשיער השחור פחם, שניבטה אליי מן המראה, תחת סם משנה תודעה, שאני חכמה ומוצלחת ומוכשרת וגם יפה. כן, אני יפה.
אני רוצה לקום לחבק אותה כשהיא מתארת לי את הרגע הזה. לא נפגשנו מזה זמן. וואו. עד מקסיקו היית צריכה לעוף וגם לקחת אל אס די בשביל להסתכל לעצמך בלבן של העיניים. ולהגיד לעצמך את מה שחבל שאת כבר שנים מתכחשת אליו, מקפידה להתבוסס בהרס עצמי, שמה על עצמך מסכות. כמה שזה חבל לי עלייך. את הרי כזאת מוכשרת ומקושרת ומוערכת ותותחית וגם כזאת יפה.
ומאז אני שואלת אותה? מאז אני לא מפחדת מזה יותר. מלרקוד ולהסתכל לעצמי בלבן של העיניים.
ואז הגיעה עוגת גבינה עם תפוחים וקרם פטיסייר במתנה מבית הקפה באמצע תל אביב ודיברנו על היכולת להסתכל לסתם דברים פשוטים, יומיומיים, קטנים כמו מחווה של פרוסת עוגה מושלמת, פרח, זריחה וגם שקיעה בלבן של העיניים ולהבין שהם, הדברים הכי קטנים, ספונטניים ופשוטים, הם תכלית שגדולה בהרבה מסך חלקיה. הם פילוסופיה על אושר ומשמעות ומה שבניהם.
יום הכיפורים
טוב זה לא סוד שאני לא עושה סמים ושאני כן מסוגלת להסתכל לעצמי בלבן של העיניים ולכן תמיד קשה לי עם ההבנה שרבים כל כך לא מסוגלים ולפעמים הם עוברים חצי חיים עד שמצליחים להגיע לרגע כזה תחת איזה סם.
אבל איך את מסוגלת? אני נתקלת בשאלה הזו הרבה.
אז הרי לכם תחליף לאל אס די, אם די, קוקאין, אלכוהול, כדורים ושאר משני תודעה שנמצאים בכל פינה לצערי הרב למכביר – יום הכיפורים.
ביום הכיפורים יש לכם הזדמנות. גם ככה זה יום שבו אתם נדרשים. להתבונן פנימה, לבחון, לברר, לחדד, לכפר, לסלוח, לצחצח ולנקות. אז תבחרו גם באמת ולא רק קלישאתית או מטאפורית. אמיתי, תבחרו להסתכל. לא על הקנקן. אלא פנימה לתוכו, דרך העיניים, אל עומקה של הנשמה.
אם תצליחו לעשות את זה ביום הכיפורים בחסות השקט המרהיב והכפוי, בחסות הניתוק הטכנולוגי המבורך או בחסות הצום למי שצם, אז לא תצטרכו לנסוע לשום מקום ולסמם את עצמכם.
ולמה זה חשוב להסתכל?
כי זו ההתחלה של עשיית הסדר. בחיים.
אם תסתכלו לעצמכם בלבן של העיניים ותדברו אל הבבואה היפה הזו שניבטת אליכם מן המראה, תגידו לה מילים טובות, לא מלקות, תגידו לה מילים של יופי וחן ולא שנאה והרס, תבחרו לראות בה רק דברים חיוביים ולא את השלילה אז תראו שפתאום הכול מתחיל להשתנות.
לטובה. זו אנרגיה. זה כוח. זו קארמה.
ואז תוכלו לעבור לטפל בראש. בבחירת המחשבות שלכם.
זו העבודה הקשה ביותר שתידרשו אליה בחיים, אבל הגמול עליה, הוא השכר הכי טוב שתקבלו אי פעם בחייכם.
היכולת לבחור את המחשבות, להצליח לנהל אותן, לא לוותר להן כשהן רוצות להיות הרסניות ולגדול לממדי מפלצת, זו היכולת הכי מרפאה, מניעה, בריאה שיש.
ואז, אם הראש שלכם יהיה מסודר, אז תוכלו להסתכל עליהם, על החיים שלכם, לא משנה באיזה צומת אתם, באיזה שלב אתם, תעצרו רגע ותסתכלו על החיים שלכם.
תעשו לכם שתי רשימות, אחת של כל מה שהשגתי ואני סופר מרוצה – רשימת היש תקראו לה ועוד רשימה, של כל מה שאני חייב לסדר, לשנות, לתקן, לשפר, רשימת הטו דו ליסט שלכם.
עכשיו תקפידו להסתכל בהן בשתיהן פעמים תכופות ככל שניתן. רשימת היש ומה שכבר השגתם תשמש כדלק, כמנוע דחיפה לרשימת הטו דו שלכם. ואז תתחילו לפעול. תפעלו במרץ, כך שביום הכיפורים הבא, כאשר תעצרו שוב להסתכל, תהיה רשימת היש שלכם גדושה בהרבה.
ותעשו טובה תסתכלו גם לאמת מידי פעם בפרצוף.
כי יום הכיפורים הוא יום שבקלות יכול להפוך לקלישאה. תצומו ותלכו כל החודש לפני לסליחות ותעלו סטורי מרגש מהכותל כשאתם נראים מתפללים בחוזקה זה מקסים, בתנאי אחד. שכל השנה תהיו נאמנים לאמת האישית שלכם, לערכים אמיתיים, למילים שנאמרות ולמעשים שנעשים.
אינטגריטי אני מתכוונת, נו אתם יודעים – שתהיה הלימה בין מה שאתם חושבים, מה שאתם אומרים ומה שאתם עושים.
בתי הכנסת תזכרו מלאים נשמות מהמון סוגים. תנסו להיות מהסוג שהוא באמת אדם טוב כל השנה. ולא רק בחודש הסליחות וביום הכיפורים.
שתהיה לכם חתימה טובה, צום קל והסתכלות כנה ואמיתית פנימה.
באהבה,
יעל זוהר
צילום : אלכסיי מלב.
