את הפרק הראשון כתבתי מזמן והוא מופיע בקישור מטה. בוחרת לפרסם את פרק ב דווקא עכשיו כשנאום הרולקסים והמרצדסים של אמסלם מהדהד.
שושלת אמזלג לדורותיה !
אם מישהו היה אומר לי, ליעל דרעי בת ה 18 ביום הראשון של קורס מ”כיות בצה״ל ב 1990 שבעוד 32 שנים אני אעמוד גאה וזקופה על הבמה מול 450 צאצאי שושלת אמזלג ואספר את סיפור השושלת בקול בטוח, בגאווה, בגאון, אז הייתי לבטח אומרת שזה או חלום, או הזיה. אין מצב.
ואם מישהו בכל זאת היה אומר לי את זה, אז אולי הייתה נחסכת ממני תחושת בושה, עלבון ושאר רגשי נחיתות שליוו אותי שנים רבות.
11 אחיות ואחים יש לשושלת אמזלג ואני גאה להיות אחת מבין 538 הצאצאים שלה.
יש לנו שושלת שלא רק שאין ולא היה אף פעם מה להתבייש בה, ההפך הוא הנכון.
11 אחיות ואחים שעלו לישראל בשנות החמישים, התפזרו מצפון ועד דרום, הקימו משפחות שהקימו משפחות ומפזרים בכל יום עוד סיבות להיות באמת גאים.
בשלהי 2022 ארגנו אירוע לצאצאי השושלת אליו הגיעו כ 450 איש מתוך 538 אנשים שאנחנו מונים נכון להיום.
השושלת שלנו היא תמצית הישראליות.
ומה היא תמצית הישראליות?
אוסף מרגש של אנשים טובים, בני אדם ערכיים, רגישים, אכפתיים, בניהם אינסוף עורכי דין, רופאה, טייס, דוקטורים לכימיה, למתמטיקה, עוזרת פרלמנטרית של ראש הממשלה היוצא, אנשי עסקים, קצינים ולוחמים, אינסוף כוכבי הייטק שמפארים את החברות הכי שוות שיש ועוד ועוד ועוד, בניהם דתיים מסורתיים, חילונים, חרדים.
ותמצית הישראליות מתחילה בסבא וסבתא שעלו ממרקש במרוקו בתחילת שנות השישים, בעקבות בת אחת שלהם שעלתה לבדה לישראל בגיל 16 ישר לקיבוץ חלוצי בצפון (אמא שלי) בשנות החמישים דרך תנועת דרור ובעקבות עוד בת שלהם, שהוברחה שנתיים אחר כך לבדה באוניה, בעליה בלתי לגאלית בסיוע המוסד והיא בת שמונה בלבד.
אמא עיישה, הסבתא שלי שלחה אותה את לילית בת השמונה לישראל כי אמא שלי כל כך התגעגעה למשפחה ולאחר מסע בלתי נתפס של חודשים רבים לבדה, באוניות מטלטלות, בלילות אפלים, במעבר בין מדינות, היא מגיעה לארץ וגודלת איתנו בקיבוץ כאחותי הגדולה.
עם עליית כל המשפחה שהתפזרה ברחבי הארץ משדרות ועד לטירת הכרמל, דאגה אמא עיישה רק לדבר אחד – אתם כולכם תהיו תמיד מאוחדים, מגובשים, תעזרו תמיד אחד לשני, תהיו בני אדם טובים כלפי עצמכם, לקרובים שלכם, לבריות ולמדינה שלכם. תלמדו, תתפרנסו בכבוד ותהיו גאים.
וכך בדיוק היה. המורשת הזו עברה מהאחיות והאחים, ילדיהם של עיישה ומאיר הלאה לדורות הבאים. והיא עודנה מתקיימת וממשיכה.
ובכדי לשמר את המורשת, להעלות על נס את גדולת המשפחה, לאחד ולהכיר בין הדורות שכרנו אולם גדול ויפה, ארגנו הפנינג מפואר לילדים, דאגנו לאוכל טוב, מוזיקה שמחה, חילקנו צמידים בצבעים לפי משפחות, שעתיים של מינגלינג מלא בחיבוקים ונשיקות וגם לא מעט היכרויות, כי לך תכיר עכשיו 450 בני משפחה. מטורף. מיוחד. מרגש.
ואז נכנסנו לאולם וסיפרתי את סיפור השושלת שלנו בגאווה גדולה, הראיתי תמונות וסיפרתי אגדות מרוקאיות מצחיקות שיש בכל משפחה מרוקאית אופיינית.
מיד אחריי עלתה בת דודה שלי שהכריזה על הקמת ממשלה מהמשפחה שלנו והראתה איך אפשר לאייש את כל התפקידים הכי חשובים במדינה מההון האנושי האדיר שיש לנו במשפחה ויש! זה היה מצחיק ובעיקר מעורר גאווה.
האירוע הזה התקיים בעיצומה של מערכת הבחירות החמישית.
בהמשך התקיים חידון מדהים ומצחיק ומלמד עלינו.
זה היה אירוע שהוא הרבה יותר מסך כל מה שאפשר להסביר, זה היה אירוע נדיר שכמעט ואין כמותו.
האחיות והאחים לא נהיים צעירים והאחות הגדולה פיבי ז״ל כבר איננה איתנו לצערי.
למזלנו ב 2007 הספקנו לצלם אותה ולהקרין את צוואתה על המסך – תזכרו תמיד היא אמרה שם, לא לריב, להישאר מאוחדים, לעזור אחד לשני, להיות שמחים, להיות בני אדם ולהיות ביחד.
הידיעה הזו, שיש לך 538 בני משפחה שזו הצוואה שמלווה אותם ושהם אחד אחד מקור לגאווה אמיתית, היא ידיעה שעושה טוב. היא תמצית של ישראליות עם שורשים מרוקאיים שתאמינו לי שהם השורשים הכי אבל הכי שווים שיש.
אני גאה להיות חלק מהשושלת הזו, אני מצטערת על כל השנים שבהם התביישתי להיות מרוקאית. לא היה לי על מה.
אז אם יש לכם משפחה גדולה או קטנה ולא משנה מאיזה עדה אתם וההורים כבר לא צעירים, ממליצה לכם בחום לארגן אירוע מפואר כזה. נכון, זה המון עבודה וגם המון כסף ולא אין לנו מיליונר תורן שמימן את זה.
יש לנו פשוט חבורה של אנשים שזה היה מספיק חשוב להם, אז הם התגייסו לממש את חלומו של יהודה הדוד שלי שלא ויתר, התגייסו לעזור לי והצלחנו להרים את זה יחד, בפעם השנייה כבר.
וזה שווה כל רגע. נשבעת.
הבלוג הזה מוקדש באהבה לסבים שלי, מאיר ועיישה אמזלג ז״ל ולדודה שלי פיבי אדרי ז״ל ולאבא שלי האהוב יגאל דרעי ז״ל שלמזלי זכה להיות במפגש הראשון ב 2007, ולכל מי שאינם עוד ושאנחנו זוכרים אותם תמיד !
ודבר אחרון, אני אדם שכל הזמן בודק עם עצמו מתי בפעם האחרונה עשיתי משהו בשביל מישהו.
זרי הדודה שלי אמרה לי דקה לפני שעליתי לבמה – את שתדעי לך שסבא וסבתא רואים אותך עכשיו למעלה, עשית דבר גדול עבור כולנו וזה שהם רואים אותך זה כל מה שאת צריכה. אז עליתי גאה.
אם יש בינכם מי שרוצה לארגן למשפחה שלו מפגש כזה, מוזמנים לפנות בפרטי, אשלח בשמחה וידאו של כל האירוע ואייעץ מכל הלב.
לינק לשושלת פרק א – https://zoharevents.com/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%90/
באהבה,
יעל זוהר,
