2012 –
בהרצאה של ליאור צורף שבה נכחתי אתמול הוא ביקש לסיים עם מסר לכל האנשים שאין להם חלום: שימצאו אחד כזה ושירדפו אחריו מבלי לוותר – הלא לפעמים חלומות מתגשמים…
האמירה הזו של ליאור צורף, אחד שיודע ושהגשים חלום, החזירה אותי אחורה.
השנה 1992, לפני חודש עזבתי את הקיבוץ, חיילת משוחררת כבר חודש שלם, מכנסי ג’ינס כהים וחולצת משבצות בשחור ולבן שהיוו את קולקציית הבגדים האופנתית ביותר שהייתה לי ואם להודות על האמת גם היחידה…דירה שכורה בתל אביב עם שותף שהכרתי מימי בית הספר ו 0 שקלים בחשבון הבנק שפתחתי בצבא כחיילת. עזבתי את הקיבוץ, מצוידת בדבר אחד בלבד – חלום.
שבוע עבודה ביוטבתה בעיר ברחוב הירקון הספיק לי בכדי להבין שמלצרות זה לא בשבילי. הייתי נחושה למצוא משהו אחר. היה לי מעט מאוד מה להציע.
מודעה בעיתון במדור דרושים בישרה על חברה שמחפשת דיילות ייצוגיות לעבודה במשמרות. לא היה לי מושג אז מהן דיילות ולא שחשבתי שאני ייצוגית, אבל הלכתי. שעה של המתנה לרכזת כוח אדם שתראיין אותי הסתיימה באכזבה, החלטתי לוותר. בעודי יורדת במדרגות הבניין, עולה לפתע בשעטה בחור צעיר. הוא נתקל בי ושואל לאן פניי מועדות. כל כך רציתי לעבור אצלכם ראיון עבודה לדיילות השבתי ולצערי אין מי שתראיין אותי כרגע…
כעבור דקה, מצאתי את עצמי בחדרו, לבי הלם ברגע שהבנתי שהגעתי כנראה לחדר של האיש הכי חשוב כאן, שולחן המנהלים הגדול מהעץ, משחקי המנהלים הרבים על שולחנו, התמונות הגדולות שעיטרו את חדרו, לא היה לי ספק, זה הרגע שלי. עוד לפני שפתחתי את הפה בכדי לספר כמה מעט יש לי להציע, הבנתי שאני חייבת למנף את הרגע הזה, בדרך להגשים את החלום שאתו יצאתי לפני רגע חסרת כל מהקיבוץ – להצליח !
הרגע הזה הצליח לי, הבאתי לתוכו את המעט שהיה לי להציע שמסתבר שזה היה הרבה – תכונות אופי שאפשרו לי להיות מכ”ית בצבא, נחישות, רצון עז, התחייבות לנאמנות, עבודה קשה ומחויבות סידרו לי באותו רגע משרה שאמנם הייתה הנמוכה ביותר באותה חברה, אבל היא לא הייתה דיילת במשמרות !. יצאתי מהריאיון הזה עם משרה מלאה של עוזרת לרכזת כ”א בחברה גדולה להפקת אירועים וקידום מכירות (ולא היה לי מושג ירוק לא מה זה הפקת אירועים, מה זה קידום מכירות ובטח לא מה זה רכזת כ”א…), הסתערתי על הטלפון הציבורי בפינת הרחוב, התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני חושבת שזכיתי במפעל הפיס. קרה לי נס, אני בדרך להגשים חלום.
השנה 2012, לפני זמן מה ישבתי עם אחת המפיקות שעבדה אצלי שנה תמימה ושביקשה לקבל שוב שיפור של התנאים. לשתינו היה ברור שאין שום סיבה שהיא תבקש את מה שביקשה, שכן רק חודש קודם קיבלה את כל אלה, אבל בכל זאת… הישרתי אל הבחורה הצעירה הזו שנמצאת בתחילת דרכה מבט ושאלתי אותה מה החלום שלה?, “אני רוצה להיות את”, היא השיבה. בשביל להיות אני אמרתי לה, צריך לעבוד קשה מאוד, עשרים שנה, עשרים שעות ביום, מבלי לוותר, לחוות קושי רב, מבלי לקטר. אין קיצורי דרך. וחוץ מזה אמרתי לה, לעולם אל תרצי להיות מישהו אחר, תיישרי מבט עמוק פנימה אל מי שאת ותרצי להיות האדם הזה שאת רואה בפנים. כעבור חודש נפרדנו. היא לא רצתה להבין שאין קיצורי דרך (טוב, למעט אם אתה איש הייטק צעיר שעושה אקזיט ונהיה מיליונר ברגע…), היא רצתה הכול מהר, כאן ועכשיו, עשרים שנה של עבודה קשה נראו לה מוגזמים והיא הלכה לחפש אינסטנט במקום אחר.
שנים חשבתי שאני סיפור סינדרלה, ברגע הזה שבו עליתי במדרגות ונתקלתי בו במקרה, איך שמצאתי עבודה קבועה ברגע, עליתי בסולם הדרגות בחברה בה עבדתי ותוך ארבע שנים הפכתי מהעובדת הזוטרה ביותר, לעובדת בכירה, גיליתי עולם, למדתי באוניברסיטה של החיים כל יום בשקידה רבה, בכל שנה השגתי לי עוד ועוד ועוד, בזכות עצמי, לבד. כעבור עשר שנים הקמתי חברה ובעוד עשר שנים של עצמאות, הגשמתי את החלום – הצלחתי !
היום, אני מבינה שאין סיפורי סינדרלה ושסינדרלות יש רק באגדות, אני הצלחתי אך ורק בגלל שהייתי כל כך להוטה להגשים את החלום שלי, זה שבאתי אתו מאי שם, מהקיבוץ, מהמקום שהיה בו מעט מאוד מהכול, אבל הוא אפשר לחלום בגדול !
הלוואי שיכולנו להעביר לדור הזה שצעיר מאתנו את הידע על הגשמת חלומות. לא מספיק לחלום אותם ולרצות להגשים אותם… הדרך רצופה שלבים, כל שלב מהווה מטרה קטנה בפני עצמה ומבלי לטפס בכל שלב עד לסופו, לא ניתן להגיע לשלב הבא ובסופו לחלום. הגשמת חלומות רצופה עבודה קשה, נחישות והתמדה. אין קיצורי דרך. מה שיפה הוא שבסוף החלומות מתגשמים. נשבעת.
אל תפסיקו לחלום, שימו לכם מטרות גדולות ותבינו שרק באמצעות מטרות קטנות בדרך תצליחו להגיע למטרה הגדולה. אל תשימו שלושים מטרות, תבחרו אחת ותתמקדו.
ועוד משפט לסיום – החיים זה עכשיו !
באהבה,
אני
