אל תוותרי אמר לי קול פנימי חזק ובטוח.
תילחמי כל עוד תרגישי שהצדק הוא שמוביל אותך, מאיר את דרכך ומתדלק את ייאושך.
כשהדברים מתפרקים תהיי חכמה ולא צודקת לימד אותי קול פנימי זקן וחכם, בעל ניסיון וחכמת רחוב כמו של חתול שכבר קם ונפל ונפל וקם.
כשהאריה שואג ואת מרגישה קטנה כמו נמלה תזכירי לעצמך כל הזמן לחש לי קול פנימי, שאריות שואגים ונמלים לעומתם עושות. תכונות אופי של כוחניות, וולגריות ושליטה שמאפיינות את האריות ואת חלק מאנשי העסקים שמסתובבים לך בסביבה אף פעם לא יהיו שוות את החריצות, הנאמנות, האמת והדבקות במטרה שמאפיינות את הנמלה ורוב הזמן גם אותך.
כשאת מרגישה שהצדק נרמס והגיע הזמן להפשיל שרוולים וכל האמצעים כשרים, רגע לפני שאת הולכת להוכיח איפה נמצאת האמת ולהלחם על צדקתך, תעצרי, לחש לי קול פנימי עמוק ומרגיע, קחי אוויר, תסתכלי רחוק, יש שם אופק, הוא לא קשור לכאן ועכשיו, הוא רחוק והגיוני ושייך לעתיד, תסתכלי אליו גם אם קשה עכשיו ותקבלי החלטות שקולות, קשות, נחרצות, לא מהולות בכעס, בזעם, רק בהיגיון וחכמה ומלאות בשכל.
כשהאגו מקבל כאפה עם כל הכוח, ישר לפנים, תסתכלי לו בעיניים לחש לי קול ותיק, מזכיר לי שהשארתי את האגו אי שם, פעם מזמן, מזכיר לי שלא עם אגו הולכים למכולת ולא בשביל להאכיל את האגו ארמוס את כבודי.
כשאריות שואגים הנמלים מתקפלות, רק לרגע אחד הן עוצרות וחדלות, אך לעולמים יחזרו הן לסדרם וימשיכו לעבוד קשה ובחריצות, דבקות במטרה שלשמה הן כל כך מתאמצות.
אם גם בכם מנסים לעיתים אריות גדולים, מלאים בכוח (ובכסף כמובן, שהרי רק הוא שנותן להם את הכוח…) לפגוע ואתם מרגישים לרגע כמו נמלים קטנות ופצועות, לרגע נואשות, תזכרו תמיד, האמת שלכם, הצדק שלכם, הם שווים יותר מכסף, תדבקו בהם בעקשנות וללא הרף, אל תוותרו, אל תתפתו, אל תתנו לאריות גדולים לקנות אתכם בכסף קטן, האמת שלכם שווה יותר מהשאגות שלהם ואתם לא צריכים את הכסף שלהם!
כשהדברים מתפרקים והדלת נדמה שנטרקת ישר בפנים, תביטי החוצה מהחלון אותת לי קול מוכר, אותו קול שבתחילת הדרך, הזכיר לי שאם לא הצלחתי להיכנס מהדלת, אני חייבת לנסות מהחלון…. מבעד לחלון יש אופק ובאופק יש שדה, צאי אליו, הוא מלא בפרגים אדומים והם לא נגמרים, הם רבים ומלאי שמחה, אופטימיות וברכה.
שם בשדה, כשאת רטובה מזיעה, או דמעות, לבטח תביני שלעתים בחיים צריך לדעת לוותר, להרפות, לשחרר, לא להתעקש. כשאתם מרפים, מוותרים על משהו שרציתם, תוודאו שלפחות נלחמתם כל עוד הרגשתם שהצדק הוא שמוביל אתכם, מאיר את דרככם ומתדלק את ייאושכם. כשאתם מוותרים, תרימו את הראש, תסתכלו רחוק, הלאה, לעבר מטרות חדשות, הרי נמלים לעולם לא מפסיקות לדבוק במטרה – הן חרוצות, אמינות, נחושות ומצליחות.
אהה והכי חשוב, תחייכו, אל תפסיקו לחייך גם אם לרגע נדמה שנהיה קצת חשוך, הרי יש שם מישהו למעלה (ככה לפחות אומרים…) שדואג לעשות צדק…
באהבה,
אני
