״ציפור שיושבת על ענף לעולם לא פוחדת שהענף שהיא יושבת עליו יישבר, כי האמון שלה הוא לא בענף עצמו אלא בכנפיים שלה״.
נזכרתי בקלישאה הזו השבוע כשניסיתי להרים ציפור אחת אנושית עם כנפיים שבורות מהענף שהיא נתקעה עליו ולעזור לה להביט פנימה, לקבל כוחות, לפרוס כנפיים שוב.
המלחמה האכזרית, הארורה הזאת עשתה תספורת בכנפיים של כל כך הרבה אנשים שפעם היו בטוחים שעבורם השמיים הם הגבול ועכשיו הם תקועים על איזה ענף רעוע מפחדים להצמיח כנפיים מחדש ולעוף.
חייבים לפתוח איזה מחלקה לשיקום כנפיים שבורות של המוני אנשים שאיבדו את התקווה והכוח לעוף הלאה ונשבר להם הלב ורוחם ריקה, חשבתי לעצמי השבוע כשישבתי עם איש חזון מטורף אחד שמקים עכשיו בתרומה מרכז שיקום אדיר לפצועים של המלחמה ושלמזלי זכיתי ללמוד ממנו שיעורים שלא מלמדים באף אוניברסיטה בעולם הזה.
פורים
השנה פורים בא להרים. כולם הסתערו על המסיבות שהיו מוגזמות כמו פעם, לפני עידן הקורונה והמלחמה, כמו בימים שההייטק היה מגלומני ומסיבות המדבר היו לאנשים שבאו להתנתק מהמציאות ולעבור לעולמות מלאי פנטזיות ליממות שלמות.
מהצד זה היה נראה שכולם מנסים לגרום למציאות להתחפש רגע לשפויה, לנורמלית.
ואפילו הקיץ הבליח לכבוד החגיגות והקדים את זמנו.
אבל דקה אחר כך בא הגשם ושטף הכול, האזעקות חזרו, גדודים שוב מתמרנים בעזה, המוני אמהות שוב לא ישנות, משפחות החטופים לא יודעות את נפשן, הרחובות מלאים זעם ולמעט אקזיט אחד מטורף של וויז לא נשאר כלום. הכול חזר לקדמותו.
תובנות
התובנות שלך מהטריפ שחזרת ממנו אחרי שלושה ימים במדבר שונות, שאלתי השבוע מישהו שסיפר לי שהלך צעד אחד קדימה עם משני התודעה שלקח בדמות איזה קקטוס וששמורים לאמיצים בלבד.
הוא לקח אותי למסע מפורט בנבכי מה שעבר, מה שחווה, מה שראה, מה שהרגיש וגם מה שהבין כשחזר מהסיבוב הזה שבו הוא התנתק מהמציאות ועבר לעולם הזייתי נטו.
הסיפור הזה של הסמים והאלכוהול חזק עכשיו בחוץ הוא אומר לי. או שהוא היה חזק תמיד עניתי לו. רק שעכשיו עם המלחמה שלא נגמרת והסבל שנמצא בכל פינה מאז ה 7 באוקטובר, המונים רצים עליו כי לא נשאר להם על מה לרוץ והכנפיים שלהם שבורות והענף שהם תקועים עליו רעוע ואין להם כוח לסבול.
אז הם בורחים.
הלוואי שיכולתי ללמד אותך להרגיש את מה שהסמים גורמים לך להרגיש אמרתי לו.
אני נשבעת לך שאם תבין את הקסם הזה של למלא את החיים שלך במשמעות תחווה שיאי אושר שיהיו גדולים לפחות כמו זה שחזרת ממנו אמרתי בביטחון אפילו שלא עשיתי סמים אף פעם.
משמעות פשוט נשארת תמיד ויוצרת ביטחון וסיבה להמשיך ומאפשרת לחוות רגעי אושר מטורפים. סמים הם ברי חלוף. הם ממכרים. הם משחיתים את הנשמה הפצועה עוד יותר. הבעיה איתם גם שהם אולי גורמים לך לברוח לזמן מה. אלא שמהם אי אפשר להימלט. זה גלגל אכזרי.
ואתה אבא לילדים. ואם לא תזכור להיות הדוגמא שאתה רוצה שהילדים שלך יהיו אז הכול לא שווה כלום.
חדלנו
המון אנשים מרגישים שחדלנו, שאין לנו סיכוי שהלכה המדינה שהכול נגמר.
המון אחר מרגיש שאין דרך אחרת, שזו הדרך היחידה. שזה מה שנכון וצודק וחשוב.
כולם כבר עייפים. גם אלה וגם אלה. בבתים של כולם יש נשמות פצועות, עם כנפיים שבורות. תקועות על ענף ולא מסוגלות לעוף הלאה.
אם לא נתעשת על עצמנו ונבין שרק אחדות יכולה לאחות את השברים ולהביא לנו תקומה מהחורבן, אז המון ענפים רעועים ממילא יישברו והמון אנשים יפלו ולא יצליחו לקום. האויבים שלנו רק מחכים לזה.
זו האחריות של כל אחד מאיתנו לבחור דבר ראשון לא לשנוא את האחר, כולנו יהודים ועלינו לקבל את זה שיש מי שחושב אחרת מאיתנו, שחי אחרת מאיתנו, שמנהגיו שונים משלנו, שאמונתו שונה, אבל כולנו כאן ולא נלך לשום מקום ולכן עלינו להתעסק בלעזור אחד לשני לאחות את הכנפיים ולחזור לעוף ביחד.
אם אתם צריכים פרופורציות בכדי להבין את זה תעשו סיבוב במחלקות השיקום של פצועי המלחמה. שם אין מחנות ואין צדדים ואין שנאה. יש שם את עם ישראל על כל גווניו ונמצאים שם המון פצועים שבורים והמון משפחות מפורקות.
שם לא מאבדים תקווה ובכל יום קמים לעוד יום לשיקום הכנפיים השבורות בתקווה להמשיך ולעוף. ועושים את זה ביחד. וזה אפשרי.
כנפיים
כמעט בכל בוקר כשאני קמה אני מקדישה רגע או יותר להתבונן בטבע המרפא. ויש שלדג אחד יפה שכבר שנים חוזר לאותו ענף מול ביתי. בימים שקשה לי ואני רואה אותו פורש כנפיים, אני מזכירה לעצמי שמה שאצל רוב האנשים הוא קלישאה עליי להתעקש שעבורי יהיה דרך חיים ואני קמה ועפה הלאה.
תנסו גם. לא תצטערו.
בשורות טובות
באהבה
יעל זוהר
