# כמו עץ #
זה כמו לשאול עץ אם הוא מרוצה, עניתי לו.
העץ לא חושב על זה. הוא פשוט צומח. מעלה מעלה, חזק, יציב, מתמיד.
ואתה, למה אתה עושה את זה? החזרתי לו את אותה השאלה.
נכנסנו לשיחה פילוסופית על נפלאות היקום ותגמוליו לבריות עושות החסדים.
# כשהשבת פורטת על נימי הנפש #
כמעט בכל שישי, כשהשבת כבר פורטת על נימי הנפש ברוך וחמלה, משאירה רק עוד זמן קצר לפני כניסתה, נפגשים עולמות עוטי שחורים ממעוזי בני ברק עם עולם אחר של גופיות קצרות חילוניות במעלית מחלקות השיקום. שם, מלווים באיש חסד ענק, הוא האמצע, הדבק, המחבר.
בימי שישי, המסדרונות מרגישים אחרת, אני אומרת לו כשהמעלית נפתחת אל איזה שקט קר. אני מתקשה להחליט אם זה קר מנוכר או קר מרגיע. זה בכל מקרה קר ולא דומה להמולה של אמצע השבוע.
נראה לך שגם לאמא של יהונתן, עדן, דוד, ערן, ניב, מיכאל, ישי ועוד שמות שהם עולמות שלמים של גיבורי ישראל שנפצעו קשה, זה מרגיש אחרת השקט של שישי?, או שעבורם זה רק עוד יום ארוך ומפרך שלא נגמר, בדיוק כמו מאות הימים שלפניו, בדרך לזה שיבוא אחריו?
ואז הם מתחילים לנגן ולשיר. לובשי השחורים מהמעלית. כשהם מקיפים את מיטת הפצועים ושרים בכוונה כל כך עמוקה, והפצועים ובני המשפחה מצטרפים בשירה, אז קורה קסם.
זהו קסם שמי שלא חווה אותו, לעולם לא יבין.
הבנת? הוא שואל בדרך למטה כשהשבת כבר ממש קרובה.
הבנתי הרבה דברים.
יופי. אני מקווה שהבנת גם שאפשר להתעקש למצוא דרך לגשר על הפער ושאפשר למצוא את הדרך שכולנו נחיה פה יחד ונהיה אחים. קודם צריך לא לשנוא. לבחור להיות ביחד. להתחיל לדבר. ואז אפשר לעשות.
# כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים
כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כ״ז) #
לפני שניפרד ונאחל לכם שבת שלום, הוא אומר לאחת הלביאות שלא משה ממיטת בנה כבר חודשים ארוכים, אני אתן לזאת עם הגופייה מהמעלית ולך משפט קצר להרהר בו:
כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כ״ז)
כלומר: השתקפות הפנים במים, זה לעומת זה, מחזירים לנו את דמותנו, כך גם משתקף לבו של האדם בלב זולתו, והיחס של כל אחד מהם לזולתו הוא השתקפות של יחס זולתו כלפיו.
חיבקתי אותה חזק. שתינו ידענו שכן לב האדם לאדם. לתמיד.
# בים של תל אביב #
בערב, כשהשבת נכנסה והשמש שקעה ברוב פאר בים של תל אביב, בגוונים של וורוד עז מרוח על שמיים כחולים עם ענני נוצה לבנים, וכוסות יין משובח הוגשו לחבורה של אנשים יפים בסאון של אסקפיזם ששטף לי את המוח, עם אף מילה בעברית, לא רחוק ממקום נפילת הכטב״מ, רחוק אלפי שנות מההם שלפני שעה מילאו את המעלית, מהלביאה שנשארה בחדר של שיקום ראש ומהמשפחה המדהימה בטיפול נמרץ, אמרה פתאום מישהי שהיא מאוהבת בנו הישראלים, כי אנחנו תמיד קמים בבוקר, מנערים את הפחדים ופשוט פאקינג חיים. לצד, עם, ועל אף ולמרות הכול.
שתינו לחיים. לחיי היכולת לערבב את הכול ולבחור להמשיך לחיות.
בשורות טובות.
שבוע טוב,
באהבה,
יעל
