האם אתם תומכים בחלומות של הילדים שלכם, מתאמצים לעזור להם להגשים אותם?, או שמא אתם מכבים אותם ולא מאמינים בהם באמת ועד הסוף?
בקיץ שעבר הגשים הילד שלי חלום, לא, זה לא החלום בה’ הידיעה, זה רק היה עוד שלב בסולם שלו, בדרך לחלום גדול בהרבה. כבר שנים שיש לו חלום, הוא מטפח אותו את החלום הזה ביסודיות מעוררת הערצה, בעיקר בהתחשב בעובדה שמהגנטיקה המשפחתית הלא מזהירה שלנו, הוא לא קיבל את נתוני הגוף הפיזיים הראויים, אלה שמוטב שיהיו לחולמי חלומות כדוגמתו ובהתחשב בעוד עובדה – הילד הזה נולד לעידן ולדור שבו כולם רוצים להשיג הכול מהר ועכשיו. עבודה קשה זה משהו ששייך לסיפורים של ההורים שלו מהקיבוץ של פעם.
הילד שלי חולם להיות שחקן כדורסל. החלום הזה ניבט אצלו איפשהו בגיל 4 או 5 אם אני זוכרת נכון, הילד הכי נמוך, רזה וקטן בגן ביקש ללכת לחוג כדורסל. באותה תקופה הייתי עמוק בלימודי “פיסיקה משפחתית”, תחום העוסק בניהול החיים דרך חשיבה ומתמקד בעיקרון הבסיסי לפיו כל ילד נולד עם קו התפתחות כלפי מעלה, עד שאנחנו ההורים, המטפלות, המורים, הורסים להם את קו ההתפתחות, מכבים להם את הזיק הזה שנולדו עמו, דורכים להם על החלומות, במקום להיות שם מאחוריהם, להאמין בהם באמת ולא בכאילו, לתת להם את הכלים, לאסוף אותם כשהם נופלים ותמיד לעזור להם להחזיר את קו ההתפתחות כלפי מעלה. השיעור הזה היה אחד הנפלאים שקיבלתי בחיי.
בסיום כיתה ז’ הגיע הילד ואמר שבקיץ הבא הוא חייב להגיע למחנה הכדורסל Step It Up המתקיים בבוסטון ארה”ב. זה חלום שלי הוא הסביר בבגרות מעוררת הערצה. אנחנו מצדנו הסברנו לו שיצטרך לשלם את מחצית החלום ועזרנו לו למצוא עבודה בכלביה סמוכה לביתנו. משך שנה שלמה עבד הילד פעמיים בשבוע, אחרי הלימודים בכלביה. הוא ניקה תאים, סחב שקים, חפר שוחות. בנוסף החליט הילד בצעד אמיץ מאוד שזה הזמן לעבור מאגודת הכדורסל הקטנה שהייתה לו לבית מאז הגן ולהתקדם לאגודת מכבי ראשל”צ.
לצערנו הילד לא קיבל שחרור מהאגודה ואנחנו נאלצנו להפעיל עורכי דין, לקנות את כרטיס השחקן שלו מאיגוד הכדורסל באלפי שקלים ולהכניס את הילד יום לפני משחק האליפות להסגר של חצי שנה, תוך שהוא נזרק מהמועדון באופן מעליב, על ידי מנהל אגודה שלא ידע להפריד בין אהבתו לילד המיוחד לבין הרצון שלו להתקדם ולהמשיך הלאה. המשבר הגדול שעבר הילד הזכיר לי משברים שמבוגרים עוברים ואנחנו מצדנו היינו שם בשבילו במאה אחוז לאסוף אותו.
לעולם אני לא אשכח את שיחת הטלפון הראשונה שלי אתו כשהגיע למחנה של Step It Up בארה”ב. עברו רק יומיים מאז שנסע ואני לא ידעתי איך אוכל לשרוד חודש בלי הילד האהוב שלי לידי. לקחתי את הטלפון והקשבתי לו בזמן שהוא תיאר לי בשקיקה את המקום שאליו הגיע. אני בחלום אמר לי הילד, את לא יכולה להבין. אל תדאגי לי. נשמתי לרווחה ולא דאגתי לו יותר אף רגע אחד, עד שחזר לארץ.
במחנה הכיר הילד הצעיר שלי את יוגב ברדוגו, מי שהקים את מחנה הכדורסל Step It Up ושלימים הפך לעוד מנטור עבור הילד בדרכו. יוגב, כמו הילד שלי, היה חולם חלומות. הוא התחיל לחלום רק בכיתה ז’, גיל מאוחר יחסית לשחקני כדורסל וגם אצלו הגובה לא היה הצד החזק, אלא שהחלום שלו היה כל כך גדול ועצמתי וחזק ומוחשי ולמרות שלא ידע לאן יוביל אותו החלום, הוא אף פעם לא הפסיק לחלום ותמיד עבד קשה, הזיע ולא וויתר לעצמו גם כשנפל, גם כשחלה במחלת מעיים כרונית בגיל 18 וגם כשניסה להתקבל כשחקן מכללות ובתחילה קיבל המון לא, עד שיום אחד זה קרה. הוא הפך להיות שחקן מכללות ושיחק משך 4 שנים בשתי מכללות, בהמשך שיחק בליגת העל בישראל ולאחר מכן הקים את מחנה הכדורסל, מתוך חזון וידיעה שלטפח נערים צעירים שחולמים להיות כדורסלנים זו דרך חיים, גם אם לא יגיעו כולם לשחק במכללות או בליגת העל, הם יקבלו בדרך סל של כלים לחיים, כזה שיהפוך אותם בבגרותם להיות בני אדם מצוינים, חרוצים, מלאי מוטיבציה, בעלי יכולת להתמודד עם משברים וכישלונות.
לא חשוב בני כמה הילדים שלכם, אף פעם לא מאוחר להתחיל להאמין בחלומות שלהם ! תאפשרו להם לילדיכם לפרוח, תאמינו בהם, תהיו שם בשבילם ברגעי אושר וברגעי משבר, תנו להם ללכת בעקבות החלומות שלהם והם מצדם בבגרותם יוקירו לכם תודה, על ילדות אחרת, מלאת תוכן בעל משמעות, מלאת סיפוק ושיעורים אינסופיים לקראת החיים האמיתיים.
באהבה
אני
