פצעים פתוחים

 נסענו לאכול במסעדה האהובה עליי.

שמאפשרת אשליה, כאילו לב פריז.

דגים לצד שפע, יין טוב, לחם איכרים טבול בסלסת עגבניות טרייה, קרם ברולה פיסטוק חלומי.

התעקשתי שהיא תצא קצת.

שעתיים לא דיברנו על הטרגדיה האישית שלהם מה 7 באוקטובר, שיש גדולות ממנה אם מביטים אל עבר משפחות החטופים והמשפחות השכולות. לפחות אצלה יש דופק.

שעתיים היינו סתם נורמאליות.

היא יפה חשבתי לעצמי בזמן שהיא התענגה בצניעות מלאת הוכרה על הרגע.

מאז 7 באוקטובר היא לא התענגה על כלום.

רק שנתיים מפרידות בינינו.

ואוקיינוסים של שונות.

היא גדלה בקזחסטן ואני בקיבוץ.

הסיפור שלה מרתק אותי. נקשרנו.

את מגדלת שני ילדים בקושי כה רב, נקרעת תחת מעמסת היותך בקטגוריית “העולים החדשים” והשונות, מוסרת אותם לצה״ל כי צריך ואז ב 7 באוקטובר אחד את מבינה שתוכניות לחוד ומציאות לחוד.

בחזרה לתל השומר.

ברדיו מתנגן פתאום “ראיתי עולם” החדש של עומר אדם ושרק שיצא באותו היום ומיד נהיה להיט.

לא אמרתי לה מילה על זה. בלב התמלאתי גאווה. התרגשתי.  זה אחד הקליפים המיוחדים שזכיתי להפיק. הוא צולם ארבעה ימים לפני 7 באוקטובר. והוא חיכה אצלי שמונה חודשים להיוולד.

אני מורידה אותה בכניסה לשיקום ראש.

חיבוק חזק של עוד קצת אנרגיות טובות ממני ופרידה.

אני נוסעת לי אל חיי.

היא חוזרת לפצע הפתוח שלה.

הפצע שלה מדמם. כלומר של ביתה הגיבורה בת ה 23, חיילת בקבע ששרדה בנס את ה 7 באוקטובר ושמחכות לה שנים ארוכות של שיקום סיזיפי של פצע אחד ענק שהוא מה שנשאר ממנה.

ויש לה גם בן, גיבור ישראל שאיבד את כל החברים שלו בקרבות העזים בקיבוצים.

ויש לו גם פצע. פנימי. בנבכי הנפש.

בינתיים היא אומרת, הוא מתעקש על דימום פנימי בינו לבינו והיא יודעת שזה בטוח יתפרץ.

השאלה מתי.

היא יפה וכל כך מטופחת.

אם תעברו לידה לא יהיה לכם מושג.

שבפנים היא פצע אחד פתוח. מדמם.

מסתובבות בינינו מלא יפות כמוה, אימהות, רעיות, בנות ובני זוג צעירים, שהפצעים של הבנים והבנות שלהם יחיו לעד ושהם בעצמם פצעים פתוחים עם דימום פנימי שמסתובב בינינו.

והפצעים כה רבים. ומגוונים עד אימה.

והם מסתובבים בינינו.

אז תהיו קצת יותר רגישים.

אנחנו חייבים להם. את הכול.

באהבה,

יעל זוהר

לינק ל “ראיתי עולם” של עומר אדם ושרק שהפקתי ביחד עם השותף ליצירות שלי גל איסייב – https://www.youtube.com/watch?v=Md21OZKntbg