פשר החיים

אתם מכירים את זה שיש משהו חדש שאתם מגלים והוא מדליק אצלכם איזה ניצוץ ואתם רוצים לגלות עוד ועוד?

אז זה קרה לי עם Midjourney, ChatGPT וחבריהם מעולמות המוכרים בקיצור השם AI

עולם מוטרף של בינה מלאכותית שבא להראות לנו שכל מה שחשבנו שאפשר לדמיין, שחשבנו שאנחנו יודעים, שחשבנו שכבר הומצא, הכול הבל הבלים והנה מתחילים מהתחלה. בכל התחומים.

עולם האמנות, הקריאיטיב, היצירתיות שהמכונה מצליחה להמציא ממשפטים בלבד מרתק אותי וסוחף אותי לנסות ללמוד ולהבין מזה ועוד.

וככל שאני מעמיקה בזה יותר ופוגשת עוד ועוד אנשים שהדבר הזה שואב אותם כאילו נפלו לאיזה בולען ועפו באיזה מנהרה צבעונית מוטרפת בלי שלקחו שום כדור לפני כן, אני מבינה שהדבר הזה יצירתי, מרתק, דמיוני, יפה ככל שיהיה הוא גם הרסני.

המחשבה שחנויות לממכר צבעי שמן, פסטל, קני ציור, ניירות גיליון, עפרונות פחם ושאר חומרים שאני כל כך אוהבת אולי יעלמו מן העולם כי למי בכלל תהיה מוזה לצייר משהו שנראה כל כך מיושן ממש גורמת לי לעצב.

המחשבה שלא יהיה ביקוש למאיירים, מעצבים, תסריטאים ועוד אינסוף מקצועות שמושתתים על היצירתיות של המוח האנושי וזה רק בתחום אחד מעציבה כל כך.

כי בסוף מה יישאר? הלא את נפש האדם וליבו החפץ לא תוכל לשנות מכונת הבינה והיא בוודאות רק תכאיב לבני האדם בתוכם יותר.

אנחנו חיים בעידן שרק הולך ונהיה קיצוני יותר.

עידן שבו רוב בני האדם מגלים את פשר החיים לעיתים רגע לפני המוות. או שלא מגלים בכלל?

אני רואה המוני צעירים דוהרים באיזה מסלול שעיקרו מושתת על מילוי ציפיות חברתיות ורחוק ממילוי מהווים אישיים.

המונים רצים ורודפים אחר התענוגות הגדולים של החיים עד שהם לא רואים ולא מבינים שבדרך הם פשוט מדלגים ורומסים את התענוגות הקטנים, כמו להתבונן בזריחה, ללכת יחפים על החול, להתבונן בפרחים, להקשיב למילים של שיר, לכתוב אחד, לשכב על השטיח עם הילדים ולהקריא להם סיפור שהמצאנו במיוחד בשבילם מהראש, להיות מאוהבים מעצם הווית הרגש בלב בלבד, ועוד אינסוף כאלה.

זה מרגיש שתכל’ס כבשנו את ההרים הכי גבוהים שניתן היה לכבוש, אבל לא השתלטנו עלינו. על בני האדם.

יש לנו גורדי שחקים ואנחנו קצרי רוח.

יש לנו רכוש וכסף וממון ואנשים מרגישים אבודים, תלושים, מתוסכלים, מחפשים אושר ולא מוצאים.

זה מרגיש שהראש מלא יותר מפעם, שלא לומר עמוס באופן שקשה לשאת בכלל והחיים, הם בניגוד לראש המלא, ריקים יותר.

והאם בני האדם עסוקים בלפתח את מנגנון ההשמדה העצמית או שהוא כבר פותח וזה אבוד, במקום פשוט להבין את משמעות החיים ואת התפקיד המכריע שעל כל אחד ואחת למלא בהם?

אז גם היום כמו תמיד אני מזכירה לעצמי שהחיים זה עכשיו, לא אחר כך ושעליי להמשיך להתחייב בכל יום לחיות אותם במקסימום יצירת משמעות, להשמיך להעז, להשקיע מאמץ, להיות מלאת אמונה, תקווה ואופטימיות ולא לוותר לעצמי.

ואם אתם לא רוצים לגלות את פשר החיים רגע לפני המוות, מוטב לכם להושיט את ידכם אל הכוכבים, להעז ולהחליט שאתם הולכים לממש מקסימום מהפוטנציאל שלכם עכשיו.

ורגע קלישאה ברשותכם, בכל זאת עדיין פסח.

אז זה בהחלט טריגר מעולה למתקשים, לכו תעשו ניקיון, וגם סדר. בבית הפיזי שלכם ודרכו תנקו את הבית הפנימי. תזרקו את כל מה שלא צריך ותמרקו את מה שהתכסה בשכבות של אבק החיים והדרכים ואז תראו כמה אנרגיה של עשייה מדהימה תיכנס לכם לחיים.

ואם תצליחו לשמור את הבית הפנימי שלכם רוב הזמן נקי ולא רק בפסח, אז כשתגיעו לרגע לפני המוות, תרגישו גאווה וסיפוק ולא חרטה ואכזבה כי אין משהו שלא תצליחו להשיג.

בתמונה: פלאי המכונה. יצירה בשם Heart Feelings של מישהו בשם diegoberro

חג שמח

באהבה

יעל זוהר