ברשותכם מתחילה מהסוף –
יש לי מסר לפיד המלודרמטי שלי שגועש מאז התפרסמו תוצאות הבחירות.
לכל זועקי הרילוקיישן, לכל מחשיכי המסכים, לכל זורקי הרפש ומילות השנאה והגנאי.
להפסיד בבחירות זה לא נעים אבל זה לא סוף העולם.
להיתפס לכל אמירה קיצונית שמישהו אמר בכדי לקבל בולטות וזמן מסך בעידן מוצף תקשורתית ולכתוב עליה אלף מילה של שנאה זה אולי מוציא קיטור, אבל לא מקדם לשום מקום.
עכשיו להתחלה.
אנחנו בנות חמישים וזה עדיין מרגיש לי זהה. מוכר. נוח. ממש כמו בגיל 17 אז היינו בשיא המשותף שלנו.
החיים העיפו אותנו כל אחת אל עבר הדלת המסתובבת שלה ובכל זאת מרגיש לי שאנחנו עדיין ניצבות בכניסה לאותו החדר.
לא צריך לדבר. התדר מוכר. האוויר נוח. האווירה גם. מסעדה תל אביבית מעולה רחוקה אלפי שנות קילומטרים וסטייל מאיפה שבאנו פעם מזמן ועל אף שאנחנו לא נפגשות בתדירות גבוהה הכול מרגיש מוכר ונעים.
מטורף הדבר הזה תכל׳ס.
בקופסא שמרכיבה את ה DNA שלנו נשתלו באורך פלא ערכים, דרכים, אמונות ושיטות זהות לחלוטין ויש כמונו עוד המון.
מאז שמור אסאל הקימה את הקבוצה הגאונית ״אפשר להוציא את הבחורה מהקיבוץ״ אני כל פעם מבינה יותר ויותר כמה הרבה נשים שמאוד שונות ממני אבל בעצם מאוד דומות לי קיימות. כולנו מאותו בית גידול.
הפגישה המושלמת שלנו מסתיימת זמן קצר לפני השעה 22:00 בה יוצגו עוד רגע המדגמים לבחירות. שוב בחירות.
רגע לפני המדגמים מבקשים הילדים שלי לוודא ששמתי את הבחירה הנכונה בקלפי. שחלילה לא נפסיד הם אומרים. ומי בכלל יודע מה נכון אני שואלת אותם.
בינינו אם ננקה רגע את האמוציות ואת רעש הקמפיינים וצרחות הגוועלד מכל עבר, אז מה שנכון זה שמרבית בני האדם רוצים לבחור לחיות בשגרה פשוטה וקטנה בחלקת האלוהים הפרטית שלהם. גם אלה שקמים להורגך אמרתי לבן הלוחם שלי ושאתה קם בחזרה להורגם בעת שאתה מסכן את חייך בכל יום בכדי להגן עלינו.
זה מה שנכון. כל השאר זה טרלול אחד גדול.
ב 2015 צללתי לעבוד במשך חודשים במערך של קמפיין בחירות ימני במפלגה של נפתלי בנט ואיילת שקד ואז הבנתי משהו עמוק על בתי גידול.
אגב, מאחר וזה היה כל כך מרתק חזרתי על זה שוב בחסות הקורונה ב 2018.
אבל נחזור ל 2015. אני לעולם לא אשכח את הלילה שבו סיימנו כנס בחירות בשעת לילה מאוחרת עם נפתלי בנט ומאחר ולמחרת היה לנו סיור באולפנות וישיבות באזור, נשארנו לישון ברמת הגולן.
העבודה עם בנט הכירה לי מגזר ועולם שלא הכרתי לפני כן. ואם להיות כנה, גם לא היה לי דחוף. וגם הכירה לי חבלי ארץ נסתרים.
באותו לילה כשהלכתי לישון על מיטת הברזל הפשוטה באיזה חדר קטן בישוב דתי מרוחק ברמת הגולן וידעתי שנפתלי בנט וכמותו כל שאר הצוות, רם דרג ככל שיהיה, ישנים באותם חדרים בדיוק, חשבתי על כמה שאנחנו שונים אבל בעצם דומים כל כך ועד כמה הפערים בתפיסה, בחשיבה, בסטיגמה שהייתה דבוקה בי מילדות לא אפשרו לי לראות, עד שפתחתי את הראש והלב בחסות הפרנסה או בחסות הסקרנות לבחור לחיות באחדות ואהבה ולא שנאה וטינה.
בבוקר חיכו לנו עשרות נערי גבעות חדורי מוטיבציה, חרוצים, נחושים, שמחים, ממוקדי מטרה ושליחות למען הערכים שעליהם גדלו ואני שכבר פתחתי את הראש פתאום לא ראיתי בהם כל מיני סטיגמות שנדבקו בי עם השנים. יכולתי ובחרתי לראות את הטוב. התחלתי להכיר אותם בשמות וגם את מה שמסתתר מתחת לשכבות וגיליתי שהשד לא נורא. ההפך הוא הנכון.
ב 2015 הבנתי סופית שזה שאנחנו בוחרים לגדל את הילדים שלנו בבתי גידול שונים, עם תפיסות עולם שונות לא אומר שאנחנו לא יכולים לבחור להסתדר, בטח שלא צריך לשנוא, צריך לדבוק בערכים משותפים ויש כאלה רבים וצריך רק לבחור לרצות לראות אותם.
אז גם הבנתי שבבית הגידול שממנו אני באתי, הקיבוץ האליטיסטי, השחצן, החילוני של שנות השמונים, שם לצד זה שכן לימדו אותנו לכבד את הזולת ולאהוב אדם, פחות עודדו אותנו להבין שאלה שגדלים לצידנו בבתי גידול שונים, נערי הגבעות למשל, הם לא פחות טובים וערכיים מאיתנו, בהקשר של אהבת הארץ הזאת ובעוד המון הקשרים שצריך רק לפתוח את הראש והלב בכדי לראות. לצד כל ההבדלים בתפיסות.
וזה המסר שלי לפיד המלודרמטי שלי מאז התפרסמו תוצאות הבחירות, לכל זועקי הרילוקיישן, לכל מחשיכי המסכים, לכל זורקי הרפש ומילות השנאה והגנאי. להפסיד בבחירות זה לא נעים אבל זה לא סוף העולם.
להיתפס לכל אמירה קיצונית שמישהו אמר בכדי לקבל בולטות וזמן מסך בעידן מוצף תקשורתית ולכתוב עליה אלף מילה של שנאה זה אולי מוציא קיטור, אבל לא מקדם לשום מקום.
תעשו לעצמכם טובה, תקבעו קפה עם מישהו שונה מכם, מהסוג שאתם אוהבים לשנוא, בן גביר סטייל, שבו איתו רגע בעיניים עצומות בלי להסתכל על הסממנים שפיתחתם אליהם תיעוב, תדברו רגע נקי בלי איבה. מה שתגלו זה שאתם מאוד דומים. על אף שבתי הגידול שלכם מאוד שונים. אם תבחרו לראות את הדומה ולהכיר את בני האדם שמאחורי הסטיגמה תוכלו לא לשנוא.
אם תבחרו לבוא עם אמפתיה אמיתית וכנה לכל דבר בחיים אז תראו איזה פלא.
בזכות זה שכבר ב 2015 פתחתי את הראש ושיניתי גישה, הכרתי מלא אנשים מדהימים שהשקפת העולם שלהם לא תמיד זהה לשלי, אבל זה ממש לא מפריע לנו להיות חברים ולדאוג אחד לשני בערבות הדדית.
אז תעשו לעצמכם טובה, בבית הגידול שבו אתם חיים היום ולא משנה איפה גדלתם, תבחרו לפתוח את הראש, לא לראות הכול שחור או לבן. יש גם ורוד וצהוב וסגול וירוק שם בטווח. אופטימיות ואמפתיה בבסיס האישיות שלכם יעזרו מאוד.
ולילד שלי אמרתי כשהגענו הביתה היישר למדגמים שהלוואי שהייתה יכולה לקום פה ממשלת אחדות, כזאת שתאחד את העם הזה שמרביתו רוצה לבחור לחיות בשקט בחלקת האלוהים הקטנה שלו.
הלוואי שיהיה פה רק טוב. לכולם.
באהבה,
יעל זוהר
התמונה האופטימית הזו צולמה בכבישי רמת הגולן במסע מופלא אחר שלי בארץ הזאת. צילום גדי סיארה.
