תשמעו סיפור.

הקדמה

את גדעון עמיחי לא צריך להציג נכון?

אז הצלחתי להשיג שני כרטיסים אחרונים או את האקסטרה של אחרי האחרונים להרצאה שלו אמנות הסיפור.

איך השגתי אחרי שכבר היה סולד אווט? זה היה לי מספיק חשוב. התאמצתי.

גדעון סיפר סיפור על תפוח.

ובגלל שאני לא רוצה להרוס לכם ומציעה לכם לנסות להגיע להרצאה הזו אם תיפתח שוב, אני רק אגיד לכם שההרצאה על החברה הענקית ההיא, המצליחה, המטורפת, הממכרת, מעוררת התשוקה עם סמל התפוח וגדעון מספר סיפורים מעולה ומשתמש במצגת תמונות וסרטים ופונטים שיצר שבהם נכתבות מילים קצרות, ברורות ומרגשות באופן שגורם לך לרצות שזה לא ייגמר.

כמו סרט טוב עם יין משובח.

כמו שכל מותג היה חולם לספר את הסיפור שלו.

ומה כל סיפור צריך שואל גדעון ואז עונה :

התחלה

אמצע

סוף

ומה הכי חשוב? לשמוע את התחלת הסיפור

ומה הדבר השני הכי חשוב? לשמוע את סופו

אז תזכרו את זה בהקשר של החיים שלכם בכלל וכל סיפור בתוכם בפרט ותיקחו אחריות על הסיפור שלכם.

עכשיו סיפור

כמה שנים טובות אחרי שהקמתי את העסק שלי וכבר התבססתי כמומחית להפקת אירועים בתחום הרכב בישראל, היה לי חלום, לעבוד עם אחת מחברות יבואני הרכב הגדולה ביותר שחלשה על מגוון גדול ומפתה מאוד של מותגים.

עבדתי עם המתחרה הכי גדולה שלהם ורציתי גם אותם. על אף שזה לא מקובל.

באותם ימים מי שישב על כיסא המנכ״ל ושלט בכל המפלצת הזו היה מנהל מהקשוחים, הקרים והפחות נחמדים יש יאמרו בשוק. בלתי מושג אמרו לי כל מי ששאלתי. אל תתאמצי. אין לו אינטליגנציה רגשית. הוא גבר גבר. טוב הבנתם.

וגם לכל מותג יש מנהל חטיבה והם גם צריכים לרצות לעבוד איתך והם כבר מסודרים ויש פה שחקנים מאוד חזקים שכבר מפיקים פה שנים ולמה שיעבדו איתך כשאת עובדת עם המתחרים הכי גדולים ולא מוכנה לתת בלעדיות ובלה בלה בלה.

אבל אני רציתי. וידעתי דבר אחד. אני חייבת להתנתק מהסיפור שיש לכל האנשים האלה בראש ושהם מנסים להעביר אליי ולברוא לעצמי בראש סיפור שונה לחלוטין.

ומכיוון שכל סיפור טוב צריך התחלה אז התכוננתי לפגישה הראשונה שלי איתו (זו שהתאמצתי זמן ממושך מאוד להשיג בעקשנות וסבלנות) היטב, עשיתי עם עצמי אינסוף שיחות והכנות מהסוג שאולי נראה מוזר לעשות כשאת בסה״כ באה לפגישת היכרות קצרה שנקבעה כי נמאס כבר מהנחישות שלך ולמדתי כל פרט על החברה והמותגים שלה.

ואז בום. באתי נחושה, מלאת תשוקה להשיג את המטרה שלי, מקצועית, יודעת, מבינה, מלאת בטחון, בגובה העיניים, בלי חארטה, בלי אף טיפת חנפנות או לקקנות. תכל׳ס !

ומה נראה לכם? ברור שזה עבד. כי אנשים אוהבים אמת ומקצועיות.

עכשיו אמצע הסיפור. וואו תשמעו אלה היו עשר שנים של אמצע סיפור של אירועים משוגעים, חוויות חיים, למידה, הישגים, שיאים ועוד ועוד ועוד שהשתלבו במה שכבר עשיתי ומה שעוד כבשתי. קריירה קוראים לזה.

לימים האיש עזב ונשארנו חברים טובים, גיליתי כמה כל מה שאמרו לי עליו בהתחלה כל אלה שהפחידו אותי ממנו, הזהירו אותי, ניסו לגרום לי לוותר עוד לפני שניסיתי טעו. זה פשוט הסיפור שהיה להם בראש היה דפוק.

ומה עם הסוף אתם שואלים?

בשלב מסוים לפני כמה שנים עם הגעת הקורונה חישבתי את סיפור חיי המקצועיים מחדש והבנתי שזהו. אני כבר לא רוצה לעשות אירועים בתחום הרכב בפרט ובשוק העסקי בכלל. פשוט נגמרה לי התשוקה.

והרי כל סיפור טוב חייב שתהיה בו תשוקה.

תשאלו את גדעון. אפילו החברה ההיא מתחילת הסיפור עם התפוח, מה שיש בלב הסיפור שלה זו תשוקה אדירה בכל התחומים לחשוב ולעשות אחרת. תשוקה שגורמת לנו להתמכר.

אז אני בתחום הקריירה בראתי לעצמי סיפור חדש ומיוחד, מרתק, מופלא, מרגש ומלא תשוקה.

ואני באמצע שלו והוא חלק מאמצע הסיפור הכולל של החיים שלי שאני מקפידה שיהיה כל הזמן מלא משמעות.

ומה עם הסיפור שלכם? תעשו רגע חישוב מסלול והרי את ההתחלה שלו לא תוכלו לשנות, אבל האמצע, וואו האמצע – מה איתו? שם תמיד תוכלו לעשות חישוב מסלול מחדש.

רק אל תשכחו את התשוקה.

ולגבי גדעון עמיחי, כבר כתבתי עליו בעבר, אי שם ב 2012 – זהו פוסט על לקבל לא בחיים ועל איך לא להישבר, כי כשמגיע הכן, אין תחושת ניצחון וסיפוק גדולה מזו. אגב, הספר של גדעון עדיין ליד המיטה ותמיד כיף לי לפתוח אותו מחדש. ממליצה לכם להזמין גם אחד – לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, כן. https://zoharevents.com/%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%9B%D7%96%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%94/

בהצלחה

יעל זוהר