עשר חרטות השמורות לנו הנשים

ימים של סליחות. ימים של חרטות. משבא חודש אלול בפתחנו, משהו באוויר משתנה וגם חילונים גמורים כמוני מבינים שזהו בהחלט זמן לחשבונות נפש, זמן לשאלות ותהיות.

זמן נהדר חשבתי לעצמי לשלוף אותה, את הרשימה, רשימה של חרטות ששמורות לנו הנשים.

בחרתי 10 כאלה, מהסוג שנשים עם קילומטרז’ כמו שלי (בנות 40 פלוס…) לבטח נתקלו בהן, חלקן חרטות אישיות שלי, על חלקן התגברתי ואל חלקן רק נחשפתי.

אני מזמינה אתכן לתת רעיונות לתוספות.

איך בחרתי לעשות קריירה על חשבון הזמן שלי עם הילדים ?

כמה מאתנו מצאו את עצמן בשלהי שנות העשרים לחייהן, בדיוק מסיימות לימודים, בדיוק מקבלות הזדמנות להתברג בתפקיד מפתח, בדיוק מקבלות קידום… ובדיוק אז מוצאות את אביר החלומות, מתחתנות איתו ויולדות את הראשון… ומה עכשיו? לעבור למשרת אם או להתקדם?

אני בחרתי בדיוק בצומת ההיא להתקדם, והנה עכשיו, כעבור 15 שנים של קריירה אינטנסיבית ושלושה ילדים, אני מטה קצת את הקערה, מאזנת, מורידה הילוך בקריירה ונמצאת שם בשבילם.

אגב, משך כל אותן 15 שנים עשיתי קריירה תוך החלטה שאין בי ייסורי מצפון, זה עשה את הדברים גם לילדים וגם לי קלים בהרבה ובשל כך נמנעו ממני חרטות.

איך לא התחתנתי צעירה?

כל כך הרבה נשים ממתינות לו, לאביר מהסיפור הקודם, מפתחות להן פרופיל דמיוני ומושלם של גבר החלומות, השרירי והמסוקס, המלומד והמסודר ואז לפתע הן נזכרות בו, בשעון הביולוגי שלא המתין להן בזמן שהן סיננו את כל מה שעבר לידן…

עצה של בת 40 שהתאפסה על עצמה כמו גדולה בגיל 26… אם עובר בסביבתכן אחד שברור לכן שהוא קודם כל חבר, אדם ערכי, איש משפחה לעניין, אז דלגו על הקוביות בבטן (שממלא נעלמות אחרי שאתן ממררות לו את החיים) ועל הבלורית ותחטפו אותו, הרי אבירים יש באמת רק באגדות J

איך לא אילפתי אותו?

כן, אני מודה, אני על סעיף זה לגמרי מתחרטת, על זה שלא אילפתי אותו… במקום זה בחרתי למען שלום הבית, שלוות הילדים, שקט תעשייתי ורומנטי ושאר תירוצים… במשך כל שנות נישואינו להכניס מדיח, להוציא כביסה, להחליף חיתול, לקום בלילה, לבשל, לנקות, לסדר, לערוך קניות, לאסוף את הגרביים שלו… בקיצור שייח סעודי לא מאלפים אחרי 15 שנה. אז נשאר לי רק להתחרט ולהחליף אותי בעוזרת מסורה ונאמנה… בזכותה, גם אחרי שהתפכחתי בגיל 40… השקט בגזרה נשמר.

איך לא בגדתי?

לא ניסיתי. ממה ששמעתי, הדעות חלוקות.

פגשתי את אלה שסיפרו לי שכשאת בוגרת ובוגדת, את עוברת חוויות חוץ גופיות, תוך שאת חווה תחושות השמורות להתאהבויות של גיל 16 עם תובנות וניסיון של אישה בוגרת ומנוסה, תחושות שרק כשחווים אותן מבינים את עוצמתן הממכרת.

ופגשתי את אלה שנתפסו, התחרטו, התגרשו, הרסו לעצמן את המשפחה ולחלקן את החיים, בשביל רגעים משכרים שמלאים בשקרים.

אז תעשו טובה, תשמרו על מה שיש לכן, תמצאו לכן ממה להתרגש ותקראו על בגידות בספרים, מקסימום תראו כמה סרטים…

איך אני לא עושה ספורט?

תתחילו לצעוד, תירשמו לחדר כושר, תרוצו, תדוושו, שחקו כדורשת, טניס ומצדי תרקדו ריקודי בטן, זומבה וריקוד על עמוד, רק תזוזו… גם בעוד אלף שנה לא תוכלו לסלוח לעצמכן ותתחרטו שלא עשיתן את זה. עזבו אתכן מהתירוצים !, אם אני עם שלושה ילדים, עסק עצמאי, ממוצע של 16 שעות עבודה ביום מלווים בלחץ, עם תחילתה של פריצת דיסק בגב התחתון מצליחה כבר שנים לשמור על כושר ואפילו להתאמן בימים אלה ממש עם קבוצת נשים מדהימה (תנסו בקבוצה) לתחרות קשה ומייגעת (הירו צ’אלנג’ אם אתן סקרניות), אז גם אתן יכולות. הספורט עוזר לפצות על כל כך הרבה מהדברים שאנחנו מרגישות שאנחנו מתחרטות עליהם (אפרופו הסעיף הקודם אגב).

איך אין לי תיק של גוצ’י !

טוב נו האמת שגם לא של שאנל וגם לא נעליים של ג’ימי צ’ו, חליפה של לואי ויטון ומצטערת אבל גם לא שעון של דיור וטוב נו גם לא תכשיט של טיפאני… וכן, אני מצטערת ומתחרטת על כך שלא בחרתי לפרגן לעצמי עד היום, טוב לא חייבים את הרשימה כולה, אבל לפחות באחד מאלה?… מזל שאני רק בת 40, ובעצם, אולי זה בדיוק הזמן? יקר?, את מי זה מעניין?…

איך זה שאני תלויה בבעלי?

למזלי אני לא. מהיום שביתי הגדולה נולדה אני מפמפמת לה כמו מנטרה – דעי לך ביתי, היקום מלא בנשים יפות, חכמות ובעצם טיפשות שבחרו להתחתן עם גבר שיפרנס אותן וידאג להן… והן בתמורה יעשו ילדים ויהיו תלויות בו. לעיתים, קורה ביתי שהגבר בוחר להתחפף ולהשאיר את אשתו הנאמנה עם התחתונים והילדים… אז בכדי שלעולם לא תצטרכי להתחרט, תלמדי, תרכשי מקצוע, תהיי בעלת עמוד שדרה ואופי חזק ובעיקר, תזכרי תמיד להיות תלויה רק בעצמך ! (וזה לא אומר שאת לא יכולה להתברך בבעל שיפרנס אותך בכבוד ואת מבחירה תישארי בבית ותגדלי את הילדים… בתנאי שאם תישארי לפתע לבד, לא תהיי תלויה בו ! )

איך לא השתכרתי?

ואני באופן אישי גם לא עישנתי, הסנפתי ואם כבר מתעקשים אז גם לא עשיתי שלישיה, רביעייה ושאר מספרים…, ילדה טובה שבאה מהג’ונגל, מהמקום שבו הכול היה מותר (הקיבוץ), הכול היה חופשי, לגיטימי וזמין, לא היו חוקים וגם לא את אלה שאוכפים אותם, אז כמי שלא ניסתה, אני לא יודעת אם יש לי על מה להתחרט, ראיתי את אלה שהיו סביבי וכן ניסו, אני רואה איפה הם היום ואיפה אני… כך שמרגיש לי שלא פספסתי כלום והלוואי והילדים שלי ילכו בדרכי !

איך אני לא מתפללת?

אני תמיד התפללתי. לאלוהים שלי. אחד מיוחד. פרטי, משגיח.

תפילה נותנת בנו תקווה, תקווה נותנת בנו חיים. אם אתן לא מתפללות, תנסו, שלא תתחרטו.

אני לא שייכת לחבורת בנות

תשמעו, מחקר שנעשה באוניברסיטת סטנפורד בנושא “הקשר בין גוף ונפש, מתח ואי נוחות גופנית” קובע כי:
אחד הדברים הכי טובים שיכול גבר לעשות למען בריאותו הוא להתחתן עם אישה. נישואין מעלים את תוחלת החיים ואת רווחתו האישית של הגבר…
ומה לגבי האישה? האישה, למען בריאותה, צריכה לטפח את מערכות היחסים שלה עם חברותיה ! “זמן חברות” הוא משמעותי ברמה הפיזיולוגית ממש. בילוי זמן עם חברות חשוב לבריאותן של נשים ממש כמו ריצה או אימון בחדר הכושר.

אז אם עוד אין לכן חבורה אחת כזו, אז זה הזמן.

לחיי חבורת GIRLS 4 EVER שלנו ולחיי הקפה / הכוסית עם חברות !!!

ופתגם אחד לסיום –

לעולם אל תתחרט על האתמול. החיים מצויים בך היום, ואתה יוצר את המחר שלך”.

(ל. רון האברד, סופר, פילוסוף)

גמר חתימה טובה

אני

במקום עוגות תזיזו את עצמכם (ותעברו את החגים בשלום ובלי תוספת קילוגרמים)…   
צבענו את תחרות המכשולים הקשה בישראל ה – Hero challenge בוורוד