קרדיט צילום – איה בן עזרי.
בספרו המצוין של ד״ר סוס ״אם יוצאים מגיעים לעולמות מופלאים״ יש את ״מקום לחכות״ – מקום שאליו מגיע הגיבור (שהוא הקורא) ומחכה שדברים יקרו.
תנסו לחשוב על כל הפעמים בחיים שלכם שהגעתם לנקודה מסוימת וחיכיתם שדברים יקרו.
בואו נודה על האמת – תסתכלו רגע בכנות על עצמכם וסביבכם, האם אתם תקועים במקום ופשוט מחכים שמשהו יקרה? ועד שיקרה אתם מציפים לכם את המוח בשלל פרשנויות ותירוצים שמצדיקים זאת כביכול ?
אז זהו שאתם לא חייבים – כי החיים זה עכשיו.
אז תארזו מזוודה קטנה, שימו בתוכה בגדים נוחים, מפנקים, חמים, מנחמים כאלה, נעלי ספורט, מחברת, ספר טוב ותכניסו לוויז – מלון פרא. (לפני זה רק תנסו להזמין מקום. )
מלון פרא החדש ברמת הגולן הוא מקום מרפא לנפש, למוח, לגוף, לתירוצים ולפרשנויות.
המלון הנפלא הזה היה יכול בקלות להישאר שרידי מבנים מחוררי קליעים, נטושים ומוזנחים, נטועים בתוך נוף עוצר נשימה, במקום שבו המונח אוויר צח מקבל את המשמעות האמתית שלו. אלא שלמזלנו קם יזם ציוני והחליט ששני מבני הבאוהאוס מחוררי הקליעים, חייבים לקום לתחייה ולספר את סיפורם.
שם קם מלון פרא. מלון קטן ומיוחד, כזה שעושה כבוד אדיר לאדריכלות, להיסטוריה, להנצחה, למורשת שלנו כישראלים ולחיבור מלא הרמוניה וירידה לפרטים בין החומרים שבטבע מסביב לבין העיצוב והחוויה כולה.
מינימליזם מפואר במידה, רמת פינוק, סטייל, ריחות, טעמים, מרקמים, אמנות וחווית אירוח שמאפשרים למי שבוחר פשוט להתנתק, לשחרר, להביט אל הנוף שבחוץ ואל האמת שבפנים ואולי לבחור לזוז קדימה.
אם תצאו תגיעו לעולמות מופלאים.
לעיתים שווה להרחיק ולהתנתק בכדי לזוז מהמקומות שתוקעים אותנו בחיים, בכדי שנצליח לזוז מעמדת הפרשנים ולהפוך לשחקנים, לצאת מאזורי הפחד, החושך והאפלה ולעבור לעולמות של תעוזה, אור ואופטימיות.
אלא שלפעמים בכדי שנוכל לצאת ממה שמעכב אותנו בפנים עלינו לזוז גם בחוץ.
מה יש בו במלון פרא שמאפשר את התזוזה הדו ממדית הזו של פנים וחוץ?
ראשית, הוא רחוק וצריך להתאמץ במידה בכדי להגיע אליו. הדרך אגב לא פחות ממדהימה וכשהשלט המפורסם ״גולן״ מופיע בצד הכביש, לצד נופים עוצרי נשימה, אז מתחדדת ההבנה שאיזה מזל שנסעתי רחוק. ניתוק אמיתי דורש מרחק.
שנית, יש בו רמת פינוק וסטייל ואוכל משובח מאוד וג׳קוזי חם באמצע נוף מדהים ואוויר קר וצח לצד בריכה יפה. ויש מדורות ענק ומרתף יין וחדרים מושלמים וספא מפנק ולאן לטייל ברגל וזה מלון קטן ובלי ילדים.
ואז המוח נרגע, הלב מתרחב, הנפש נושמת לרווחה. מתפנה מקום להכניס בהירות ותקווה ולתכנן תזוזה.
ויש גם את כל האלמנטים שעל בסיסם בנויה משמעות – בית המכס העליון שם ממוקם המלון, על רגבי האדמה ואבני הבזלת שלו, עם סיפורי הקרבות והמורשת שמתעוררים לחיים פתאום, הם עדות לכך שההיסטוריה והעבר של אומה בכלל ושל כל אדם בפרט הן אבני דרך כה עוצמתיות, מעוררות השראה, חשובות בכדי לפסוע בדרך אל הווה ועתיד טובים יותר.
האנדרטה לזכרם של חיילי גולני שנהרגו במקום באופן טראגי ב 67 ומאז לא הונצחו, האנדרטה בדמות עץ אקליפטוס היסטורי לזכרו של אלי כהן איש המוסד שנתלה בדמשק ליד פתחו של בונקר סורי שאוצר בתוכו לבטח פחדים, חלומות, תקוות של חיילים שנגוזו, המבנה ההיסטורי ופיסות החפצים שבו שנאספו מהבונקרים שפורקו, הפרסות בכניסה לחווה שהפכה ללובי מרשים, המבנים המרכזיים ששוחזרו והפכו למלון, כל אלה ניצבים כעדות בתוך נוף מולדתנו ומזכירים לנו על מה ולמה אנחנו פה ומאפשרים לנו להסתכל דרך פריזמה הגיונית על חיינו.
פריזמה של גאווה שכה נחוצה לאנשים שרוצים לזוז קדימה.
זה סוף שנה כעת, הקורונה שוב פה. זה זמן נהדר לחדד את ההבנה שהחיים זה עכשיו ולא אחר כך ולבחור לתכנן 2022 ובכלל עתיד טוב יותר.
תסתכלו רגע על עצמכם בכנות ותעשו טובה, אם אתם תקועים במקום מסוים בחיים שלכם – במערכות יחסים, בקריירה, בפן האישי העמוק – תבחרו לזוז. ״אם יוצאים מגיעים לעולמות מופלאים”.
שבת שלום,
יעל זוהר
