מצוינות היא בחירה. מהסוג שבהחלט שווה לעשות.
הבלוג הזה נכתב שבוע לפני יום הזיכרון ויום העצמאות. הוא נכתב למגרה כמו עוד רבים שכמותו. עכשיו הוא יוצא ממנה.
בדקה אחת שפויה
בדקה אחת שפויה בטקס מרגש על ספסל אבן בלי משענת בגבעת התחמושת בירושלים, הבנתי שוב עד כמה מצוינות היא בחירה.
הבן שלי, הקצין ביחידה הכי שווה ומפחידה בצה״ל, המפקד של צוות לוחמים מהקשוחים והמקצוענים שיש קיבל אות הצטיינות.
על המסך הופיע קיצור השם שלו וטקסט שנכתב עליו וגרם לגוש שהיה תקוע לי בגרון עוד מתחילת הערב הזה להפוך לדמעות שמילאו את נימי נפשי שהרגישה די חבוטה עם כל המעמד הזה יש לומר בגאווה אינסופית.
כמו כל אמא לבן לוחם שעושה את מה שהבן שלי עושה, אני מוכנה לוותר על כל טקס מפואר ורם ונישא שלא יהיה ושהבן שלי ישתחרר מהצבא. אבל זה לא בשליטתי.
וכך בדקה אחת שפויה הוצפתי באושר והבנתי כמה שזה משתלם. להיות האמא של הילד שהבין שמצוינות זו בחירה והוא בחר בה כדרך חיים.
היו שם שלוש מילים שכל כך מאפיינות את הילד שלי מאז שהתחיל להצטיין בגיל צעיר – ״בעל מנהיגות שקטה״ נכתב עליו שם.
זהו הטקס הראשון שאנחנו זוכות להגיע אליו מאז שהוא התגייס וזה היה ממש מזמן. קורונה ומצבי חירום גרמו לביטול כל הטקסים שהיו עד היום במשך למעלה משלוש שנים.
וזו ממש לא ההצטיינות הראשונה שלו בצבא. הוא מקפיד לקטוף כאלה עוד מימי הטירונות, המסלול המפרך, קורס הקצינים ותכל׳ס מאז שהוא קטן.
שלא תעזי לכתוב עליי הוא מקפיד לחזור ולהפציר בי כבר שנים, שלא תפרסמי תמונות ושלא תספרי כלום לאף אחד. ככה שנים. מאז שהוא קטן ומצטיין, עוד מימיו כשחקן כדורסל מופלא.
אבל אני כל כך גאה בך ואתה כל כך מוכשר ואתה כזו דמות מעוררת השראה ואתה דוגמא ומופת לבן אדם ערכי, מוסרי, ציוני, חבר, אח, בן. נו אז מה? שלא תעזי.
אז אני לא אכתוב עליו יותר מהכמה מילים האלה שמן הסתם אחטוף בגללן וגם לא ארחיב ואפרט אודות הדרך המיוחדת שלו, אבל אני אכתוב בהשראתו ובעיתוי של הימים האלה שאדמתנו שוב בוערת, ימים שאנחנו מתכנסים בהם ואז ביום העצמאות מתגאים, אני אכתוב על הצטיינות ומצוינות כבחירה בכדי להעניק לכם השראה.
מה נדרש מהאדם בכדי שתהיה לו משמעות אמיתית בחיים האלה ושהוא ירגיש נינוח, שלם, מסופק ושמח בחלקו?
כל מה שנדרש זה שתהיה לו סיבה. וגם לכם.
סיבה לקום בבוקר, אחרי שהצלחתם לישון טוב, מבלי שיפקדו אתכם נדודי שינה.
סיבה לקום עם תשוקה לטרוף את היום החדש. גם אם הוא מאתגר וטומן בחובו משימות לא הכי כפיות בעולם !
סיבה להרגיש טוב בתוך הגוף הזה שלכם שהוא המיכל הרגשי, הפיזי, הרוחני.
בקיצור הבנתם. ובכדי שיהיו לכם סיבות טובות אז מוטב שיהיו לכם ברשימת המכולת חלומות, מטרות, יעדים, תשוקות, כמיהה.
עכשיו כל מה שצריך זה שתחליטו להצטיין לפחות בחלק מהם. מהדברים שיש לכם ברשימה.
הצטיינות לא חייבת להיות מלווה בטקס מרגש בגבעת התחמושת.
אני במשך שנים עשיתי לעצמי טקסי הצטיינות כשידעתי שהגעתי לפסגת הר זה או אחר. טקסים עצמיים בתוך הראש שלי.
אז מה נדרש בכדי להפוך את המצוינות לדרך חיים?
התמדה
נחישות
הישגיות
אם תבינו את הנוסחה ותפעלו על פיה, הילדים שלכם יראו אתכם והם יהפכו להיות גם כאלה. מתמידים, נחושים, הישגיים.
אבל זה קשה. זה מתיש. זה מייאש. זה מתסכל. זה סיזיפי. זה ארוך. וואו את כל אלה אני שומעת מכם כל הזמן כשאתם באים לקבל עצה טובה ואתם כל כך צודקים.
אלא ש ! מי שמצליח להתמיד, להיות נחוש ולשאוף להישגיות ומצליח לנצח את כל אותם כשלים, מה קורה לו בסוף?
יש לו משמעות בחיים וכשיש משמעות יש אושר וכשיש אושר יש שפע. זה קוסמי. זה פשוט מגיע.
וזה לא קשור לכסף ! כסף זה כיף. אבל זה לא מביא משמעות. ובלי משמעות אין מהות ובלי מהות אין סיכוי שתמצאו סיבה.
והדבר הכי חשוב באמת זה שתזכרו שהחיים זה עכשיו, לא אחר כך. אין זמן. אל תדחו.
אל תספרו לעצמכם סיפורים. אל תאמינו לתירוצים של עצמכם.
תסדרו את רשימת החלומות, המטרות, היעדים, התשוקות ומה שאתם כה כמהים אליו ופאקינג תכינו תוכנית איך להצטיין לפחות בדבר אחד מהרשימה. בהתמדה, בנחישות ובהישגיות.
ואל תרפו עד שלא תגיעו לטקס. טקס המצטיינים. בראש שלכם או על במה אמיתית.
כשתגיעו לטקס, בדקה אחת שפויה, אתם כבר תבינו. למה זה משתלם.
ולילד שלי, המצטיין ולאחיות שלו שהן לא פחות ממנו, ולחברה שלו שהיא בדיוק כמוהם וכה קרובה אליי ולכל הצעירים המוכשרים שבאים יום יום להתייעץ איתי ולקבל כוחות להמשיך הלאה, להם אני אומרת שאפילו שזה מאתגר, לפעמים מייאש, מתסכל ורצוף אכזבות ונפילות, זה הכול שטויות, זאת הדרך.
זה קשה לטפס על הרים. אבל הפסגה. וואו מהפסגה באמת שהכול נראה שווה את זה.
אל תתייאשו אף פעם. באופטימיות ושמחה בלב תמשיכו הלאה ותדעו שערך המצוינות הוא מפתח להצלחה ופריצת גבולות !
בהצלחה !
יעל זוהר
