הפוסט הזה נכתב לכל אלה שכל כך חולמים לצאת לעצמאות האישית שלהם ולא מעזים, במקום זה הם תקועים שנים באותו המקום, מנוהלים על ידי הפחד, מתנהלים על פי מה שמכתיבה השגרה, מביטים כיצד החיים חולפים על פניהם וממשיכים לחלום. זהו סיפור הרגע שלי, שבו העזתי לצאת לעצמאות האישית שלי עם כל הפחד. אם זה ייתן לאחת או אחד מכם השראה ואומץ לזוז, אז הצלחתי. חג עצמאות שמח.
זה היה עוד בוקר שגרתי, אחרי עוד לילה שגרתי כמעט בלי שינה, קמתי טרוטת עיניים, ארגנתי את בתי הבכורה שבדיוק מלאו לה שנתיים שלמות ואת אחיה המקסים שנולד אל תשאלו אותי איך בהפרש של שנה וארבעה חודשים בלבד ממנה ועכשיו היה כבר ילד ממש גדול בן 8 חודשים.
פיזרתי את שניהם במהירות בגנים ורצתי לעבודה עם עודפי המשקל שלא עזבו אותי אחרי שתי לידות כמעט רצופות, מרגישה מוזנחת, עייפה וגדולה, עם תסכול על שלא הספקתי להכניס כביסה ולהוציא מדיח ולקפוץ לקניות ולצלצל להורים ו…
נכנסתי למשרד כמו בכל יום לקראת עוד יום לחוץ שבו מצפים ממני להספיק הרבה, לפחות כמו שהספקתי לפני שהם נולדו ועבדתי מבוקר עד ליל, חשה את אותו תסכול שהרגשתי אתמול מתמקם כגוש מעיק בגרוני, מסתכלת על המחשב ויודעת שאני לא באמת רוצה להיות כאן, לא מרגישה מוערכת, לא באמת אוהבת את מה שאני עושה, לא מרגישה סיפוק ובמקום זה מרגישה איך הלב והנשמה מתמלאים בתחושת הכאוס המעיקה הזו.
רגע לפני שיצאתי מהמשרד באותו יום, נשבעתי לעצמי שהכול טוב, שעליי לקחת אוויר ולהישאר בדיוק כאן, עכשיו זה בטח לא הזמן לשינויים. יש לך שני תינוקות קטנים בבית הזכרתי לעצמי, כאילו שאפשר לשכוח, ההוצאות היומיומית על מחייה בסיסית מרקיעות שחקים, שנינו שכירים שבאו מקיבוץ בלי כלום באמתחתם ועוד חולמים יום אחד לקנות בית והמשכורת שלי בכלל לא רעה לאמא שכירה, את לא בנויה להיות עצמאית סיננתי לעצמי, וזה מפחיד להתחיל לעשות שינויים כשהכול לכאורה יציב. תעזבי אותך משטויות הפצרתי בעצמי שוב כאשר הקול הזה שבי כבר צעק ורצתי לקחת אותם מהגן.
אחר כך הלכנו לגינה ופגשתי שם אמהות שהיו מאוד דומות לי, עייפות, לא הכי מטופחות בעולם, שכירות במשרת אם וחלקן היו מאוד לא מאושרות, לא מסופקות, מתפשרות, לא מעזות. לא לחלום ובטח שלא להעז ולהגשים.
בערב שיתפתי אותו. סיפרתי לו שאני יודעת שעזבתי את עולם ההפקות לשנתיים ועברתי להיות מנהלת שיווק, כי חשבתי שזה מה שיהיה לי נכון כאמא, אבל הלב מתגעגע, האדרנלין שהיה מנת חלקי כמעט עשור שלם כמפיקה בכירה מאוד באחת החברות המובילות בשוק נמוג והתחלף בבקבוקי מטרנה וטיטולים שלא ריגשו אותי. המשרה שלי הייתה מונוטונית ומשעממת, היא לא זזה לשום מקום. אז היו לי פתאום ילדים והבנתי שיש מהות, אבל מה איתי?, אני, זאת שהתרגלה לחיות על מהירות שיא, לחיות מהאדרנלין והאקשן, לתקתק הפקות, לצבור הצלחות, פתאום אני תקועה ודורכת במקום, דווקא כשאני צעירה ומלאת מרץ.
אז הוא אמר לי שאני פחדנית. שאם לא הייתי פחדנית הייתי עוזבת מחר בבוקר ומתחילה לעשות הפקות. הוא אמר לי שהכי קל לפחד מזה שיש לך שני תינוקות ואולי לא תצליחי ואולי יהיה לנו קשה כלכלית ואולי ואולי. בבוקר התפטרתי. זיעה קרה הייתה מנת חלקי כשעשיתי את זה. כמה אומץ. כמה פחד. הייתי מבועתת. אבל חופשיה.
כן, ההתחלה הייתה קשה, אבל השילוב הזה של אומץ, דבקות במטרה, העובדה שעבודה קשה תמיד הייתה מנת חלקי והתמיכה שלו, הם שעזרו לי לצלוח את זה. וגם אשה אחת מיוחדת מאוד – אירנה אוסוסוקין, מי שהגתה את שפת פיזיקה משפחתית, אותה שפה שמסייעת לך להבין כיצד לנהל את חייך דרך חשיבה נכונה ושזכיתי ללמוד אותה בדיוק אז.
אז פתחתי חברה להפקת אירועים, חזרתי לעשות את מה שאני הכי אוהבת וגם יודעת הכי טוב, וגם המשכתי לייעץ בתחומי השיווק וכן המשכתי לא לישון בלילה, לרוץ בבוקר לעבודה, לא להספיק להכניס מדיח וכביסה וקניות ולצלצל להורים, אלא שעכשיו זה היה אחרת. הייתי עסוקה עד מעל לראש, אבל מסופקת, מלאת משמעות אישית. מהר מאוד הבנתי שעשיתי גם צעד מאוד נכון כלכלית שעם השנים הלך והתעצם ועזר לנו לעמוד על הרגליים ולהגיע לבית שחלמנו עליו במושב וכעבור עוד שנה גם התחלתי לעשות ספורט, השלתי את עודפי המשקל והספורט הפך לחלק בלתי נפרד מחיי האינטנסיביים.
מאז אותו בוקר חלפו 15 שנה, בת השנתיים כבר תכף מתחילה לעשות רישיון נהיגה, האח הצמוד שלה תכף יעלה על מטוס שוב לבדו לחודש אימוני כדורסל במחנה בארה”ב, באמצע נולדה עוד אחת מדהימה והילדים הם המהות הבלתי מעורערת של חיי.
העסק שלי שצמח והתפתח והצליח משך השנים והספורט והחברות הטובות שלי והוא ופיסיקה משפחתית שמלווה אותי מאז, הם האדרנלין, הסיפוק, החופש, האומץ וכל הדבר הזה ביחד הוא הסיפור שלי- העצמאות שלי.
אז אם אתן קמות בבוקר ומרגישות שאתן לא במקום הנכון, אם יש לכן חלום כבר שנים ואין לכן אומץ, אם אתן מרגישות פחד להתמודד עם הדבר הזה שקוראים לו קריירה וניהול משפחה, אבל זה בוער בכן – אל תחכו. מחר לא יהיה יותר קל, או יותר נכון לזה. תמיד תמצאו סיבה למה לא. רק הלב שלכן יודע למה כן. אל תפחדו. לכו בעקבות הלב. אל תפחדו להיכשל, שכן מכישלונות צומחים ואם תבינו את זה אתן תצליחו.
החיים זה עכשיו. תסחטו אותם. בהצלחה.
מי שרוצה להתייעץ, לספר, לשמוע ממני ולקבל כוחות, תמיד מוזמנת אליי באישי באהבה. אפשר לכתוב לי ולקבוע איתי.
באהבה
אני
