הכול חינוך

26/11/2013

בשנת 2008  נפלה בידי הזכות להפיק את כנס היסוד של עמותת “הכול חינוך” – התנועה לקידום החינוך בישראל.

במסגרת העבודה על האירוע זכיתי להתוודע מקרוב לחבורה מופלאה של אנשים, יחידי סגולה שמסתובבים בינינו, בניהם דב לאוטמן, יו”ר התנועה וממקימיה, מי שהסתלק מעמנו אך אתמול והשאיר רבים כל כך בתחושת ריק ואובדן אינסופיים, כמו שמרגישים כשהולך מישהו כל כך משמעותי וגדול ויחיד במינו.

עוד היו שם הרב שי פירון, מי שנתן את כל כולו למען קידום החינוך בישראל ולמזלנו משמש היום כשר החינוך של ילדינו ולצידו מיכל באום, אישה מיוחדת במינה, מסורה ואכפתית, משמשת היום כיועצת לסגן שר החינוך.

במכתב התודה ששיגרו השלושה לספקים שהאמינו בהם והיו מוכנים להתאמץ למען ארגון כנס היסוד שהתקיים בבית דני בתל אביב, הם שילבו שיר:

שחקי כי באדם אאמין,

כי עודני מאמין בך.

כי עוד אאמין באדם,

גם ברוחו, רוח עז.

אאמין, כי עוד אמצא לב,

לב תקוותי גם תקוותיו,

אאמינה גם בעתיד,

אף אם ירחיק זה היום,

אז ברכה לאום מלאום.

יחיה, יאהב, יפעל, יעש,

דור בארץ אמנם חי,

אז שיר חדש ישיר משורר… (ש. טשרניחובסקי)

מחר יצוין בישראל “יום המורה” – יום הוקרה והערכה למורות ולמורים על עבודתם בחינוך דור העתיד ואני חשבתי לעצמי כמה חבל שלא ידעתי על זה לפני כן ושרק במקרה התוודעתי למידע בגלל הודעה של מישהו מחבריי בפייסבוק וחשבתי שזה מידע שצריך היה לפתוח את מהדורת החדשות במשך השבוע שלפני, במקום להתעסק בעוד עדכון מחדר החקירות של הזמר המפורסם וחבר מרעיו, שידעו כל ההורים והתלמידים והציבור שיש יום כזה ושיש להם הזדמנות להגיד תודה, לתת מילה טובה או אפילו לארגן מחווה של תשומת לב בשבוע של חנוכה שעוסק באור ונסים ונפלאות.

שלושת הילדים שלי נמצאים במערכת החינוך כבר כמעט עשור שלם, עברתי אתם עליות ומורדות, קשיים והישגים והדרך עוד ארוכה לפנינו וגיליתי שלולא רק היינו מטפחים כחברה וכמדינה את הצוות החינוכי, היינו מצליחים להוציא את העגלה המקרטעת, העייפה, הלא הכי בריאה הזו שקוראים לה מערכת החינוך מהבוץ.

זכיתי עם ילדיי הבוגרים לפגוש שתי מורות במהלך השנתיים האחרונות שלולא המורות האלה שניקרו בדרכם, אני לא בטוחה לאיזה הישגים לימודיים וחברתיים היו מגיעים השניים, שתי מורות שהיו כמו מגדלור מושיע בלב ים סוער, אנושיות, מחבקות, אוהבות, רואות מבעד ומעבר ובגובה העיניים וללא שיפוטיות ועם המון אמונה שכל ילד מוצלח הוא, בדרכו שלו, בתחומים שלו, מורות שמבינות שצריך לדחוף קדימה, לתת מילה טובה ולהאמין שבאמת ובתמים כל הילדים טובים הם, גם אם קשים הם, מעצבנים הם ולא יפים הם.

הלוואי שהיינו כחברה וכמדינה עוזרים לטפח עוד שכאלה, הלוואי שיכולנו להציף את בתי הספר במורים ומורות שהם מגדלורים מושיעים ומצילים בלב הים הסוער של הציונים, המטלות, הדרישות, התחרות, ההישגיות, אז בטוח שהיינו מרוויחים עוד ועוד ילדים מצליחים, מאושרים ובעלי ערכים ובסיס חזק ובטוח לחיים שאחרי.

בשנת 2010 נקראתי לשמחתי הרבה שוב להפיק כנס של “הכול חינוך”, כנס שבו הוצגה התכנית הלאומית לחינוך ובו הוצגו לראשונה עקרונות חוק אחריות המדינה לחינוך. האירוע במעמד נשיא המדינה האהוב שלנו שמעון פרס ובנוכחותם של שרים, חברי כנסת, אנשי עסקים מובילים, הוכיח לי שיש כל כך הרבה אנשים טובים באמצע הדרך, כאלה שאכפת להם, כאלה שמבינים שהחינוך הוא ללא ספק העתיד של המדינה ושחייבים להשקיע בו ולקדם אותו, כל אחד מאיתנו כהורה, כמורה כאזרח וכולנו כחברה וכמדינה.

אני מזמינה את כל חברותיי וחבריי, מי שמשמש כנציג וועד כיתה, בית ספר, פרלמנט וכד’ ומי שהוא פשוט אדם טוב, יש לכם הזדמנות נפלאה להתחיל כבר השבוע, לתת למורות ולמורים משהו קטן, מילה טובה, מחווה קטנה למי שבכל בוקר מגיע ומבלה עם הילדים שלנו שעות רבות, לעודד אותם, לתת להם את התחושה שאנחנו מאמינים בהם ומעריכים את המקצוע הקשה והמיוחד שבחרו בו.

הרי בסוף, הכול חינוך.

אני