אחרי השנה המאתגרת בחיי, עשיתי לבד את מה שלא האמנתי שאצליח לעשות, קמתי מגירושים מורכבים, לקחתי את גורלי בידיי, זכיתי במבצר חדש ונפלא לילדיי ולי, הנעתי את העסק שלי מחדש ולמדתי אינסוף דברים שהייתי בטוחה שאין סיכוי שאצליח ללמוד אותם אי פעם. הכול אפשרי והכול בראש ואם אתם תקועים אז תקראו אותי ותזוזו. לא תצטערו. הכי קל זה לחיות בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. אלא שהוא לא הסיפור האמיתי.
“רק הציפור לבדה יכולה להמריא
או לנחות לפי רצונה.
לא כן האדם.
ברצון זולתו – הוא ממריא
וברצון זולתו – הוא צולל.”
קיבלתי את המשפט הזה במתנה לכבוד ראש השנה ואני רוצה להעניק לכם אותו גם. מילים הן המתנה שאני הכי אוהבת לקבל. מילים הן מתנה ללב ולרוח.
אם ערב השנה החדשה, אתן או אתם חווים משבר, מפחדים לקבל החלטה, מרגישים תקועים, אני רוצה להקדיש לכם את המילים שלי באהבה ואמן שהן יעזרו לכם לנוע. זו מתנה לעזור לאנשים לנוע ואני כל חיי עסוקה בלעזור למי שרק אפשר.
לפני שנה בדיוק עת עמדתי על שפת תהום אישית, היה נדמה לי שמכאן ניתן רק לצלול.
ערב ראש השנה שעבר, נשאתי תפילתי אל על וביקשתי כוחות, ביקשתי רמזים ואותות שיעזרו לי להמריא. כה חזקה ונחושה הייתי עם הבחירה שעשיתי זמן קצר לפני החג, כה עקבית וחדורת אמונה אמתית, מסיתה כל רע שעמד בפתחי, מגרשת מחשבות רעות ושליליות שבאו להפחיד אותי ונשבעת לא לשדר מסכנות לרגע. בוחרת לראות את טיפות ורסיסי הטוב בתוך תהום של רע שבה שהיתי. בוחרת למלא את חלל הנפש הפנימי שלי באנרגיה של ביטחון ואמונה בטוב וביש ולא ברע ובאין.
רסיס ועוד רסיס של טוב, אשר נאספים בכוח האמונה ובדבקות במטרה, יודעים להפוך לכדור של כוח להמריא.
לפני שנה בדיוק עמדתי על שפת תהום, ראיתי את חיי מתפוררים בין ידיי, מפעל חיים של זוגיות התפרק, שלוש נשמות אדירות שהן ילדיי עברו משבר קשה, מפעל חיים של עסק שהקמתי בזיעת אפי עמד גם הוא להתפרק, את הבית שבניתי בעמל כה רב והיה מבצרי עמדתי לאבד. את הפינה האישית שלי בתוכו איבדתי ועברתי לחיות בבית במקום הכי קטן ופשוט ונטול כל גינונים, אבל לילדים הסברתי שאני גרה כרגע בארמון, זה שבראתי לי בראשי ואין בי כל עצב או תחושת השפלה ונשארתי שם כמעט שנה.
את העסק עברתי לנהל מבתי קפה, מהרכב ומעזרה של צוות מדהים בשלט רחוק, שרית מופלאה ואהובה ואדירה אחת וחבר מתחום ההפקות שהיה שם בשבילי. זו הייתה שנה שבה לא העזתי לחשוב על מותרות אבל כל הזמן ידעתי שכשהיא תיגמר לונדון תחכה לי.
זו הייתה שנה שבה לא העזתי לחלום רומנטיקה משום סוג. לחצתי על הולד. זו הייתה שנה שבה נאחזתי בחברות שלי שהן המשפחה שלי וידעתי שהמשענת הזו שהן נותנות לי היא כוח כה גדול שרק מי שיש לה כאלה חברות יכולה להבין. ומי שאין לה שתעשה.
החברות שלי. הכוח שלי.
זו הייתה השנה הכי מאתגרת בחיי, שנה שבה למדתי שיש בי כוחות שהתחבאו מפניי, שנה שבה ידעתי שכל מה שצריך זה לקום בבוקר ולעשות, להניע מהלכים, לא לעצור, לא להישאר במיטה, לא לשקוע גם כשנדמה היה לי שאפסו כוחותיי וקלו כל קיציי.
שנה שבה למדתי שאת כל מה שאני לא יודעת ומפחדת ממנו אפשר ללמוד, הדרך הכי טובה היא פשוט להיכנס בזה בכל הכוח כמו בקיר. כך למדתי שאני יכולה למכור לבד את הרכב בלי שאף גבר יהיה בסביבה, למדתי שאני יכולה לנהל חשבונות בנק ולהתעסק עם כספים (18 שנה לא הייתי בבנק עד לרגע המשבר הזה !), למדתי שאם נוחתת עלייך פתאום איזו הזדמנות מטורפת, אפילו אם נדמה לך שהיא גדולה עלייך באלף מונים, את רק צריכה לאפסן את הפחד ולהסתער עליה, להבין שהיא הרמז שחיכית לו כל כך.
אז לקחתי הימור גדול, או בעצם ענק במונחים של הימורים אישיים, עם דד ליין שדחף אותי קדימה ועמדתי בו בפרק זמן של 4 חודשים במקום 12 שניתנו לי (הייתי מכוונת למטרה ) וכך הגעתי אל ביתי שהפך למבצרי החדש והמקסים, וגם ניהלתי מאבק משפטי לבד (טוב נו כמעט לבד, עם עורך הדין הכי תותח בסביבה הלא הוא יהונתן קניר ועם חברות וחברים אדירים שהם יועצים נפלאים ונותני רשת ביטחון שאין כאלה) וכך בחרתי לא לסגור את העסק והכנסתי בו חיים בכדי שימשיך להניע את קצב פעימות הלב שלי כמו שעשה כשרק הקמתי אותו בתשוקה בלתי מתפשרת והוא התניע ולא עוצר.
השנה למדתי שאדם חייב לזכור שכשהוא רואה רק חושך, ידע לו שבקצה ישנו סדק מואר ורק אמונה שלמה ועשיית טוב יעזרו לסדק להפוך לאור גדול ומתפרץ. ובכדי שאוכל לראות את האור בחרתי גם השנה לא לוותר על התנדבות למען אחרים. בחרתי להתנדב ולעשות למען מי שקשה לו יותר מאשר לי והתחברתי עד הסוף לנתינה, שמה בצד את הקשיים האישיים שלי. כמות הטוב שקיבלתי בזכות הנתינה הזו ואחרות שמקיפות אותי תמיד, הן כמו דלק לנשמה פצועה, מניעות אנרגיה חיובית בתוך מעגלי נפש חבוטה.
במהלך השנה הזו בחרתי לזכור בכל צעד ושעל שעליי לנסות לעזור לילדיי שהם תמצית מהות חיי לעבור את הדרך הזו באופן הכי שפוי שניתן כי גירושים הם דבר אכזרי לילדים ולמעט פעמים בודדות בהן פגשו אותי מגדרת תהומות של עצב וכאב, ברוב הזמן ראו אותי נעה קדימה בשעטה, דבקה במטרה, לא מוותרת, נלחמת כמו לביאה, נופלת, מקבלת חבטות ולא מוותרת, קמה וממשיכה, לומדת כל יום עוד משהו חדש שלא ידעתי עד כה ולא מפחדת ללמוד כל מה שצריך, בוחרת בטוב, בשמח, בחיובי, לא מאבדת אמונה וממשיכה לבקש ולבקש ולבקש באמונה גדולה ושלמה.
תלמדו לבקש באמונה גדולה ושלמה
משך כל הזמן שמתי לי את שם ההרצאה שלי בראש – UNSTOPPABLE והזכרתי לעצמי שאני בלתי ניתנת לעצירה.
שמתי את שם ההרצאה שלי כל הזמן בראש וידעתי שאני בלתי ניתנת לעצירה
אז אם הגעתם עד לכאן, אני מאחלת לכם שתזכרו שאם אתם תקועים במקום שהוא לא הדבר הכי טוב שיכול להיות עבורכם ואתם לא זזים ממנו רק בגלל קולות שיש לכם בראש שמפחידים אתכם, תחליפו את הקולות, יש לכם את הכוח לעשות זאת, גם אם אתם חושבים שלא. הנה, אני הצלחתי וקמתי וזזתי ותראו איזה קסם קרה לי. אני קמה כל בוקר ומודה ומודה ומודה ואף פעם לא מפסיקה לבקש. אמונה היא הכוח שמניע הכול. תאמינו.
ולעצמי אני מאחלת שימשיך ככה, שיהיה רק טוב ושנהיה בריאים ושכל הדברים ששמתי בדרך “בהולד” ייפתחו גם הם ויבואו בשעריי ויעשו רק עוד טוב בשנה החדשה ושאהיה בשמחה ובאנרגיות טובות. אמן.
שנה טובה ותזכרו שרק ברצון זולתכם תוכלו להמריא !
באהבה
אני
