…”לא פעם מציבים בפניי הסינגלים אתגרים שנראים לי בלתי אפשריים, סלעים אימתניים, מעברים שנראים קטלניים, אתגרי כושר מפרכים ואז עומדת בפניי הבחירה – לתת לפחד לנהל אותי, לשתק את חלומותיי, או להסתכל לפחד בלבן של העיניים ולדעת שעליי להמר, לצאת אל האתגר עם הכי הרבה שיקול דעת, הכנה, תכנון ובעיקר עם נחישות ואומץ. כך גם בחיים, רבים כל כך מאתנו נשארים תקועים מול הקירות והסלעים שמציבים לנו החיים, חולמים להעז ובמקום לרוץ קדימה, נכנעים למנהל ושמו פחד, מביטים על החיים חולפים לצדם”.
“השטח רטוב מאוד היום.., הסלעים חלקים אש”, סינן גיא לעברי בביטחון של אחד שכבר רכב בסינגל הזה, לפחות כמו כמות הפעמים שאני נשבעתי לעצמי שאת זה אני לא עושה. אנחנו לא מכירים. אני יודעת עליו רק שהוא כבר 15 שנה עושה רכיבות דאונהיל שהנן רכיבות אקסטרים, מלאות אדרנלין, מלוות באלמנט התחרות, במקומות שבהם לעיתים קשה להאמין שמישהו מעז לרכב, ואני גם יודעת שאצלו פחד לא קיים בלקסיקון.
מה את צריכה את זה?, עוד סיננתי לעצמי שעה קלה קודם לכן, בזמן שהייתי עם אילן (שהוא בימים כתיקונם חבר לרכיבות שפויות ומהנות) בדרך ליער, האופניים שלי מתחבקות כפיות עם שלו במתקן האופניים האחורי, הוא מפנק אותי עם חימום לישבן בריפודי העור היוקרתיים ואני מתפללת לאלוהים שלי שיעשה שהדרך לא תיגמר לעולם.
ואז מבלי שאני מספיקה להבין מה קורה אנחנו כבר עמוק בתוך הסינגל. רכיבת סינגלים בניגוד לרכיבת קרוס קאונטרי הנה רכיבה בשבילים צרים מאוד, ביערות, באזורים עם סלעים וכמו בכל דבר בחיים גם בסינגלים יש רמות קושי. “השטח רטוב מאוד היום…, הסלעים חלקים אש”, אני משננת לעצמי בזמן שהריכוז שאוחז בי עוזר לי להתגבר על הפחד שמאיים לשתק אותי. אין מצב שאת מתרסקת כאן אני מצליפה בעצמי, בזמן שאני מכניסה לרכיבה את כל המיומנויות הטכניות שלמדתי אי פעם. בכל זאת אני הבחורה היחידה ביער ששורץ גברים חסונים, מסוקסים, מהירים, אגרסיביים.
(הערת תמונה – התמונות להמחשה ואינן קשורות לרכיבות שלנו ישירות.)
אנחנו דוהרים בתוך הסינגל הרטוב, כמעט ולא עוצרים. מדי פעם הוא בודק שאני בסדר, בכל זאת בחורה אחת ביער.
“תני להם בראש” צועק לי מישהו שעצר לנוח בזמן שאני שועטת ישירות אל סלע אימתני, רטוב ועם שיפוע חד כלפי מטה, כשגלגלי האופניים שלי כבר מלאות בוץ, עוזבת כנגד כל הסיכויים את הברקסים, שזה מה שעושה מי שלא מפחד ושלא רוצה להתהפך בעוצמה קדימה והאופניים שלי פשוט עפות ונוחתות הלאה כמו גדולות. תחושת סיפוק מלווה בגלי אדרנלין מתפשטת בגופי, אדרופינים של אושר קטנים ונעימים משתחררים במוחי ומבלי שאני מבינה כיצד זה ייתכן אני מחכה לאתגר הבא.
ברכיבות הבאות כמו בלידות למשל, את כבר יודעת את גודל הקטסטרופה, מכירה את עוצמת הפחד או הכאב ובכל זאת את עושה את זה שוב. זה הסיפור שלי עם רכיבות הסינגלים המאתגרות.
ככל שאנחנו רוכבים יותר, אני מבינה כמה דומות הרכיבות האלה לחיים עצמם, יש בהם כמו בחיים ירידות תלולות, לעיתים כל כך מהירות, עד שנדמה לך שאין שום דרך לעלות משם ואז באורך פלא את מתחילה לטפס, במעלה ההר ביער סבוך, מלא במדרגות שעשויות סלעים קשים, שהם בדיוק כמו הטיפוס למעלה בחיים, שלב אחרי שלב, קשה וסזיפי, עד לקצה.
כל זה כאין וכאסף לעומת נפילה, שלא לומר התרסקות. מי שלא חווה התרסקות במורד סינגל מסלע ענק, כמו זה שאני חוויתי, כזה שאת מתפזרת ממנו לכל עבר, בלי שום יכולת לשלוט באופניים או בגוף, לא יכול להבין את עוצמת הכאב, זה שבחוץ וזה שבפנים, כמו בחיים, תמיד אני משננת לילדיי כמו מנטרה – כשאתם מתרסקים, החכמה היא מיד לקום, ללקק את הפצעים, לכאוב את הכאב, אבל תמיד בגבורה להסתכל לפחד, לכישלון, לכאב בעיניים ולהמשיך הלאה, וממש כמו ברכיבות, רק מי שמרים את הראש ומסתכל קדימה ורחוק מגיע לשם שלם.
באחת הרכיבות שלנו “נאבדתי” ביחד עם אודי ביער לסשן של אדרנלין שכמו שלא ניתן לתאר את חוויית הכאב שלנו בעת שאנחנו יולדות, כך לא ניתן לתאר את חוויית הרכיבה הדינמית, זו שגורמת לך להתכסות זיעה קרה לנוכח האתגרים שמציב לך הטבע מנגד ואת במקום לנטוש ולחפש לך טרמפ הביתה עם חימום בישבן, צועקת לאודי תודה שטעינו ובחרנו דווקא במסלול הזה שהוא לא פחות מהדבר הכי נפלא, מרגש ומלא עוצמה שיכולת לבקש. בדיוק כמו בחיים, בזמן שאנחנו נמצאים על מסלול המראה אישי, מרגישים שיש בנו את כל הכוח שבעולם להגשים את כל החלומות, לצאת החוצה ולהשיג אותם, לעבוד קשה ולא לוותר, להזיע ולהמר, ואז כשאנחנו מגיעים לסוף ומצליחים, תחושת הסיפוק לא ניתנת לתיאור.
לא פעם מציבים בפניי הסינגלים אתגרים שנראים לי בלתי אפשריים, סלעים אימתניים, מעברים שנראים קטלניים, אתגרי כושר מפרכים ואז עומדת בפניי הבחירה – לתת לפחד לנהל אותי, לשתק את חלומותיי, או להסתכל לפחד בעיניים ולדעת שעליי להמר, לצאת אל האתגר עם הכי הרבה שיקול דעת, הכנה, תכנון ובעיקר עם נחישות ואומץ. כך גם בחיים, רבים כל כך מאתנו נשארים תקועים מול הקירות והסלעים שמציבים לנו החיים, חולמים להעז ובמקום לרוץ קדימה, נכנעים למנהל ושמו פחד, מביטים על החיים חולפים לצדם.
המסקנה שלי מרכיבות הסינגלים היא שאם יש לכם מטרה, קושי, התלבטות, פחד מלעשות שינוי, חלום שאתם כבר שנים מתים להגשים, צאו מהבית, לכו תעשו משהו שנראה לכם בלתי אפשרי, זה לא חייב להיות אקסטרים, העיקר שתעשו משהו שיוכל להמחיש לכם שאתם מסוגלים. תתחילו מזה ואז תחזרו לחיים, תסתכלו לעצמכם בלבן של העיניים, תבינו שהזמן קצר והחיים זה עכשיו ותעשו את השינוי, צאו להגשים את המטרה, לכו היישר אל החלום. נדמה לי שתצליחו. ואם לא, אז תזכרו שכל ירידה היא לצורך עליה, אל תוותרו ולעולם אל תפסיקו לחלום.
באהבה,
אני
