השבוע פגשתי את נעם חורב המוכשר, הרגיש וזה שאפשר למלא פוסט מלא בסופרלטיבים על מה שהוא מביא כשהוא מגיש את האמנות שלו לבני האדם שמגיעים בהמוניהם לצרוך ממנה, מחפשים משהו שירגיע להם את הרעש הפנימי המשתולל ואז כשזה נגמר הם עומדים בתור ארוך ואינסופי בכדי לפגוש את נעם לרגע אחד מזוקק של הערצה. למילים. אנשים בישראל 2022 בכל הגילאים והצבעים מעריצים מישהו שכותב מילים. WTF.
יש לי כמה תובנות מהמפגש ואני אשתף רק בחלק אבל חכו לסוף. קודם זה –
כשהקלפים נטרפים – כל אחד צריך כותל
מי שהחיים לא טרפו לו את הקלפים, שמטו לו את הקרקע תחת הרגליים או נתנו לו פצצה לפנים, לא יכול להבין.
מי שכן, מוטב לו שיהיה בסביבתו מישהו שיכול לשמש ככותל.
כותל רך, מחבק, מכיל, שומר, מגן, מלטף, משמיע דברי חכמה ומילות הרגעה ועם זאת דיסקרטי, סודי, לא שיפוטי, חסר כל ביקורת ובעיקר מקשיב.
אני מודה על הזכות להיות כותל עבור אנשים שעשו איתי דרך של הלב ולעיתים גם לאלה שמכירים אותי פחות.
בדרך כלל כשהקלפים נטרפים אין לנו זמן להתכונן ולפעמים כשזה קורה המושג פרופורציות מקבל את המשמעות האמיתית שלו.
תשוקה קמאית של פרא
כמה מכם חיים שגרה לא רעה בכלל אבל אתם אוכלים סרטים על מלא דברים?
למשל אתם לא בטוחים שאתם במקום הנכון בקריירה, הזוגיות שלכם נראית יותר כמו שותפות מוצלחת לדירה והסקס זרוק בפינת ״כואב לי הראש״ בואכה ״עושה את עצמי נרדמת״.
עם גידול הילדים יש לכם שאלות ענקיות והרות גורל שעוד לא פתרתם, את הבפנים אתם מרגיעים בציפרלקס או סמים כי זה בנורמה ובקיצור יש לכם מלא סיבות רגילות לחפש תשובות ואתם מתחילים תהליכים של ברור וטיפול וחיפוש.
ואז פתאום, כביכול משום מקום נוחת עליכם רומן רומנטי סוער שאיך לחשה לי מישהי במפגשים בשעות שבהן אני הייתי ערה עבורה כשכולם ישנים ובאמת הרגשתי כמו פנתרה, משמשת לה כותל אנושי, היא אמרה לי תקשיבי זה לא רומן של תשוקה קמאית של פרא, זה ממש לא זה, אלא משהו נורא בהרבה, זו התאהבות עם קראש של הלב.
זה כואב. זה שורף. זה ממכר כמו הצורך לנשום אוויר. זה משכיח את כל מה שהתעסקתי בו קודם. פתאום הכול נראה הבל הבלים.
כותל טוב שותק. הוא לא בית משפט של המוסר. כותל טוב מחבק ופשוט מכיל. מכיל את עוצמות סערת הלב המשתוללת, את מלחמות המוח וההיגיון שמתגושש בזירת בוץ טובענית עם הרגש וכל אלה מתערבבים בתשוקה שעד שנשרפים באש שלה, בכלל לא מדמיינים שהיא קיימת פה על הכדור המטורלל הזה שבו אנחנו חיים.
זהו נטרפו הקלפים. דבר לא ישוב להיות כפי שהיה.
ולאחת אחרת שאני מאוד אוהבת נטרפו הקלפים בגזרת בני הנעורים שבסביבתה. נטרפו ! ואני רק חיבקתי. כותל שותק. כי לא תמיד יש מילים.
ולמקרה שלא ידעתם, אנחנו חיים בעידן מטורף. ממש. אז אם מתרחשות אצלכם דרמות על, שתדעו שאתם לא לבד. זה לא מנחם, אבל תודו שזה כן. הן מתרחשות גם אצל אחרים.
פגשתי אנשים שכשנטרפו להם הקלפים הם התרסקו כמו גורד שחקים דמיוני שברגע אחד משכו לו את היסודות והוא נחבט אל הקרקע בעוצמה, משאיר ענני אבק, לכלוך ואינסוף שברים שלוקח שנים לפנות ואז לבנות מחדש.
וכל מה שהאנשים האלה צריכים זה כותל אנושי שיזכיר לנו גם שיש מצב שהקלפים נטרפו לנו לעיתים כשיצאנו לחפש. וכשיוצאים לחפש לפעמים מתפכחים מפחדים משתקים, משקרים פנימיים, מאמת כואבת ומעוצמת כנותה.
אגב, בעניין תפקידו של הכותל האנושי, כשעוסקים בשאלה על מהות ההקשבה עולה עניין הקשר לאלוהים שהוא כל כך חזק עבור בני האדם, אולי מכיוון שהבורא פשוט מקשיב. בדממה. מכיל את סודותינו. לא שופט ולא מבקר. וכך גם הכותל המערבי שאנחנו נמשכים אליו וטומנים בו את סודותינו ותפילותינו.
עכשיו נעם חורב. ממש לא אופיום להמונים כמו שאני שומעת את חלקכם ממלמלים בראש.
האמנות שלו, המילים שהוא שוזר אחת לשנייה כאילו היו פנינים אבודות, שבורות ופצועות, מחכות בתורן להיאסף לכדי שרשרת ארוכה של חיבורים שנוגעים בו בלב, הן מהות. הוא יודע להגיש אותה באופן שהמונים יבינו ויתחברו.
מה אנחנו מחפשים? משמעות ומהות בעולם הזה המבולבל, המטורלל. ובתוך השירים והספרים של נעם נמצאים כולנו, אבודים ומאושרים, פצועים ואז שלמים, מפחדים ואמיצים, לא יודעים כלום ומבינים לרגע הכול, נשמטים אל תהומות ונוגעים בשחקים, מאוהבים וננטשים, מתמכרים ונגמלים, מחפשים תקווה ומישהו להיאחז בו, להזדהות, מחפשים כותל.
ואני ממליצה לכם לקנות את הספרים של נעם ולתת להם לשטוף לכם את הראש ואז לזחול לכם דרך נימי הנפש ללב. וגם תלכו להופעה שלו והקול שלו יהדהד בכם. והמילים שלו יעוררו בכם מחשבות וייתנו לכם השראה. זו מתנה.
לא סתם הוא זה שכתב לרמי קליינשטיין את השיר מתנות קטנות.
כמה תובנות ממש קצרות שאולי יזיזו למישהו מכם את הרהיטים במוח ותגידו תודה –
- נעם כמו אמא שלו ממש לא מתרגש כשאומרים לו לא. אם הוא מזהה שאין סיכוי, אז הוא נלחם ומסדר סיכוי, בזיעה, תושייה, כוונה שלמה ובעיקר בלי להתייאש במעלה ההר. עד לפסגה. תנסו את זה נשבעת לכם שזה עובד.
- נעם כמוני נולד בבית חולים העמק בעפולה. נעם כמוני ברח מהעמק שלנו, מהבועה, עם דבר אחד בלבד, עם תשוקה פנימית אדירה לכבוש את הדבר הזה שקוראים לו עולם. ותאמינו לנעם או לי אם אתם רוצים, זה כל מה שצריך. נשבעת.
- נעם כמוני הבין שבכדי להגשים את החלום שלו לא יעזור לו אם הוא יחלום שיהיה לו כסף או קשרים כי אין לו !, אז הוא היה חייב לעשות מה – לחשוב יצירתי ! ולמצוא פתרונות אחרים. לא תירוצים. פתרונות. ולהאמין. ולא להתייאש. ולהזיע בשביל זה. ולא להתבייש. ולכוון. ולתת ליקום. כי הוא מחזיר. נשבעת לכם. זה אמיתי.
יש עוד אינסוף תובנות. כדאי לכם לפגוש את נעם. ולהתחבר קצת למה שבפנים, לא רק בחוץ. מה שיש בפנים זה הדבר האמיתי. ככל שתהיו מחוברים לשם יותר, הבחוץ שלכם יהיה הדבר הכי שווה שיש. תנסו.
באהבה,
יעל זוהר
