מכירים את הרגע הזה שבו מגיע מייל על התכנית לסיום שנת הלימודים?, זו שארגן הוועד. והכותרת מספרת על לא אחר מטיול עששיות ביער ! אמהללה ! אז זהו, שכזה דבר לא היה לכם.
כותרת המייל שזעקה ללא רחמים ״טיול עששיות לסיום השנה עם הילדים בתל חדיד״, הספיקה לי בכדי לא לפתוח את המייל ולהתפלל שהוא יתפוגג לו ביחד עם ערמות המיילים שהם ספאם ומעולם לא נפתחים, נזרקים כלאחר יד לפח הזבל האלקטרוני שהוא כנראה המזבלה הגדולה ביותר בעולם המודרני.
ואז היא חזרה מבית הספר. קיבלת הזמנה למסיבת הסיום של כיתה ד’ שלי?, שאלה בהחלטיות כמי שיודעת שאמא איכשהו תיפטר מזה. לא, עניתי בבטחה, מתפללת שאולי זה יעזור וייעלם. תני לי את הטלפון, אני אמצא לך את זה במיילים הפצירה בי. זהו. הסיפור נגמר, הוסגרתי לידי ועד הכיתה הפעיל והאנרגטי.
אז לא אמרתי נואש ושלחתי לאבא שלה את המייל עם הערה קטנה: הי, תסגור לך את זה ביומן, אני באירוע באותו ערב (שקר לבן) ולטיול עששיות בלילה ביער בתל חדיד יגיעו מימלא רק אבות.
חמש דקות עברו והגיעה התשובה: מצטער, יש מפגש לצוות שלי באותו ערב (הם בני 50 ומאז שהיו בני 20, מפגשי הצוות הם ברזל, לפחות כמו היציאות למבצעים עלומים בשטח האויב, אליהם יצאו כשהיו יפים וחסונים). הלך עליי חשבתי. אך לא אמרתי נואש.
מתוקה, אולי תצטרכי ללכת עם אמא קרן באותו ערב, אני עובדת. אני לא הולכת עם אמא קרן! את תבואי למסיבת הסיום שלי וזה ששיר של קרן ואני BFF (החברות הכי טובות) ואת וקרן גם, לא עושה אותה עדיין אמא שלי וחוץ מזה שקרן ממילא תשלח את ליאור, היא בחיים לא תבוא לטיול עששיות ביער.
בלילה בזמן שניסיתי להירדם, חשבתי על המכתב שאנסח בבוקר לשר החינוך ואבקש ממנו, או אפילו אתחנן אם צריך, שיוציא חוזר מנכ״ל שאוסר על ועדי כיתות שעברו את כיתה א׳ לעשות מסיבות סיום שהיצירתיות שלהן עוברת את גבולות המפגש בגינה הציבורית והבאת אבטיח חתוך או בקבוק שתייה.
ואז הגענו קרן ואני עם הבנות לתל חדיד. על קרן איימתי שאם היא לא באה איתי ומשאירה אותי שם לבד עם הררי האבות שידברו רק על כדורגל, אני אאלץ לנקוט בצעדים דרסטיים אז היא איכשהו לאחר שכנועים רבים הסכימה (מיותר לציין שליאור חייב לי את חייו) ואגב, דליה שהיא חברה טובה כמו קרן, התפוצצה לי מצחוק בטלפון כשניסיתי להסביר לה שהיא חייבת לבוא איתי (זה היה בזמן שקרן ממש סירבה בהתחלה) והסבירה לי שפשוט דורון לא מוותר. מת לצאת לטיול עששיות ביער.
דליה הרבה יותר חזקה ממני על בעלה. כבר מכיתה א’ היא לא הגיעה לשום טיול בשום יער המנייאקית הזו, בזמן שבעלי שיחיה, לא הגיע אפילו לאחד כזה וכיתה ד’ זו בת הזקונים ! שערורייה !.
אז הזמינו אותנו ל 18:45 והתכנסנו באיזה חור, רק בשביל להניע שוב את המכוניות כעבור חצי שעה שלא עשינו בה כלום ולעבור לחור אחר, במעלה היער. שם המתנו עוד שעה תמימה בזמן שהילדים רצו מסביב לעצמם ומסביבנו ועשו רעש אינסופי, מהול בטרטור של גנרטור קטן ומעצבן שהובא למקום בשביל לספק לנו לחמנייה עם נקניקיה ופופקורן.
לקראת השעה 20:00 סוף סוף אמרו לכולם לשבת לקבל תדרוך מהמדריך שיוציא אותנו לטיול עששיות, בזמן שהגנרטור ממשיך לטרטר ובקושי אפשר לשמוע אותו והשמש רק מתחילה לשקוע. הייתכן שזה יהיה תדרוך של 30 דק חשבתי לעצמי בהבנה שזה מה שייקח לה לשקוע.
רוב התדרוך היה להמתין לשקט שיצרו ערמות של ילדים פטפטנים, חלק אחר שלו היה לספר לילדים על היסטוריית העששית, הסבר שרובם לא שמעו או בגלל רעש הגנרטור, או כי דיברו עם חבר שישב לידם והחלק האחרון היה מפחיד במיוחד: “אנחנו נצא למסע בחסות החשכה”, הבטיח המדריך שהיה מסוג הטיפוסים האלה שיישארו לנצח המדריך מתנועת הנוער במחנה של כיתה יב׳, נלך בטור ישר ולא נצא ממנו!, בדרך אעביר לכם הודעות למסור אחורה, לדוגמה; זהירות סכנה בדרך !!, אנחנו נקשיב לשקט ונשמע את חיות הלילה לאורן של העששיות…
איכשהו עברו 30 דק עם הסבר שיכול היה להסתיים אחרי דקה.
עכשיו קומו ורק חמישה הורים שנבחרו במהלך חשאי מראש ילוו אותנו, כל השאר יחכו כאן, ליד טרטור הגנרטור בחשכה, יישבו על המחצלת שהוועד מגדיל הראש ארגן לנו.
עד כאן זעקתי בשקט לקרן שעמדה לידי. אני לא נשארת כאן לשמוע את סיפורי הכדורגל שיספרו כל האבות שהנשים שלהן הן ללא ספק נשים חזקות עם אופי ולא רכרוכיות כמוני, ותרניות וחסרות כוח בניהול זוגיות שוויונית ומתחשבת.
אנחנו יוצאות לטיול! הקטנה שלי שכל כך נבהלה מההסברים של המדריך המוזר הפצירה בי לעמוד מאחריה בטור ולהציל אותה כאשר תעבור ההודעה: זהירות סכנה בדרך!.
אז במקום חמישה הורים מלווים יצאו חמישים וככה יצאנו בטור שאורכו כאורך המייל ששלחו לנו על טיול העששיות ביער ושמעולם לא הגעתי לסופו, ששם טענה האמא המארגנת היה כתוב בברור שלא כולם ייצאו לטיול.
הטור החזיק מעמד שנייה ואז הפך לגוש מרעיש שהסיכוי שלו לשמוע את השקט וחיות הלילה התפוגג כבר ביציאה.
טיול העששיות נמשך אולי שעה שברובה עצרנו כל דקה והמדריך הושיב את כולם במעגל וסיפר סיפורים הזויים שאמורים היו לתת תיאור מדויק לביוגרפיה של חיוו שהייתה שעמום אחד גדול, בחלק מהזמן הוא ניסה להפחיד את הילדים עם סיפורי צ׳יזבאט מטופשים ומצוצים שכל ילד בגן הבין שעובדים עליו ובשאר הזמן הוא חיכה לשקט וניסה לחנך שבעים ילדים וחמישים הורים.
ההבטחות שלו על הליכה בטור, העברת הודעות בדרך ומפגשים עם בעלי חיים התפוגגו ובעל החיים היחיד ששמענו היה הוא, כאשר הוא ניסה לילל כמו תן וחשב שלהקות תנים אימתניות מיד יענו לו…
המדריך הזה היה כל כך מוזר, מה הוא חשב ? שהוא מוביל קבוצה של טמבלים שלא קולטים שהוא בכלל חלם להיות שחקן תיאטרון, אבל נתקע עם הדמות הזו של המדריך מהתנועה?. ברגע מסוים הוא הבטיח תצפית מדהימה וקירב את כולם לראות איזה ישוב שנראה מרחוק, הנה אבא שלי יושב במרפסת במקום שבו גדלתי הוא אמר. רואים?, כל מה שראינו היה כלום, אפילו לא ישוב מנצנץ באופק. בהמשך כשכבר הגענו לגבעה עם תצפית באמת יפה, הוא אפילו לא הסביר מה רואים. הזוי.
המרחק שהלכנו ביער היה אולי שני קילומטר שבהם הסתובבנו סביב עצמנו, הלכנו על כביש סלול שעברו בו מכוניות והירח המלא האיר כל כך חזק עד שלא היה צריך את העששיות המטופשות האלה.
בשלב מסוים של הטיול ראינו קרן ואני מרחוק את המכוניות שלנו. מיותר לציין שזה היה רגע מכונן, שבו החזרנו את העששית, נפרדנו מההורים המשועממים שנשארו להמתין שם ונמלטנו על נפשנו לפני שהבנות יגידו שרוצות להישאר לפנקייק המדהים שארגנו להם להמשך הערב, בחסות הגנרטור המטרטר.
הגעתי הביתה ב 22:30 עם כאב ראש וגב בלתי נתפסים ואז מצאתי אותו ישן על הספה, באיזה שלווה תהומית של אחד שאכל ארוחת ערב שקטה ונעימה ונרדם בכיף מול ערוץ הספורט שצעק בקולי קולות, המפגש עם הצוות נדחה בדקה התשעים לשישי בצהריים הוא מלמל מתוך שינה, זה נודע לי כשכבר היית בדרך ליער, לכן לא התחלפתי אתך.
במקום להרוג אותו כבר עכשיו (החלטתי לדחות לבוקר פשוט), נכנסתי למיטה מותשת ואז הטלפון שלי התחיל לקבל הודעות ווטסאפ בקצב של אחת לשנייה, הוועד שולח אלפי תמונות מהחוויה הכי מיוחדת, מקורית ומרגשת שיכלו לסדר לנו לסיום כיתה ד׳.
שמתי על מצב טיסה והלכתי לישון, מתפללת שאקום בבוקר ואגלה שכל זה בעצם היה חלום!!
בבוקר כשקמתי הטלפון לא הפסיק לטרטר, כמו הגנרטור מאתמול, אלא שעכשיו היו אלה האמהות הנפלאות ששלחו הודעות באורך של המייל מתחילת הסיפור, בו הן מודות לוועד על חוויה יוצאת דופן שתיזכר לעולמי עד.
אני חייבת לפתח אפליקציה שתאפשר לצאת מקבוצות ווטסאפ מבלי שתישלח לכולם הודעה שעשיתי את זה, חשבתי לעצמי וניסיתי איכשהו להמשיך לעבוד.
כיתה ה׳ הנה אני באה!
חופשה נעימה גם לכם,
באהבה אני !
הערה: לכל אמהות הוועדים המסורות, בבקשה לקבל עם הומור ולא לעוף עליי. הכול באהבה.
