למרות כל הפגמים, המורכבות והשברים, עם הזמן, הם יהפכו שלמים.
יום אחד בשעת ערב כשמחלקת שיקום ראש כבר הייתה שקטה ואפשר היה לצלול לשיחה עמוקה, שאלתי את מישל איך היא יודעת שהאופטימיות הזאת שהיא מפזרת בכל שיחה עם אנשים היא אמיתית ולא מה שהיא יודעת שרוצים או מצפים לשמוע ממנה.
מישל הכניסה אותי לנביעה הפנימית שלה, למקום הזה שיש לה בו תמצית יקרה מפז של החומר הזה שנקרא אופטימיות כנה וטבעית ושהיא משתמשת בו מאז שפקחה את עיניה אחרי חודשים ארוכים שהייתה מורדמת ומונשמת וגם לאחר מכן לקח זמן רב עד ששבה להכרה וחזרה אט אט לחיים.
בזכות האופטימיות שלה שלא נותנת לעצמה ולסובבים אותה להרפות לרגע, היא קמה מכיסא הגלגלים, כשרינט בן זוגה לצידה וצעדה אל עבר חגיגת יום הולדת 24 שארגנו לה ואף עין לא נשארה יבשה.
הסיפור של מישל הוא באמת נס גלוי.
חיילת בקבע, שניצלה בנס מבסיס כיסופים ב 7 באוקטובר, כשהיא במצב אנוש ולא באמת נתנו לה סיכוי.
מישל אמרה עם זר יומולדת יפה על ראשה, חמאס ניסו להרוג אותי. הם לא הצליחו. אני פה חוגגת יומולדת 24 ואני פה אתכם ולא ינצחו אותנו.
למישל צפוי עוד שיקום ארוך מאוד וממושך. ההורים שלה אנג׳ליקה ואיגור ובן הזוג המדהים שלה רינט כבר כמעט שנה לא זזים ממיטתה.
אתם מבינים שיש אנשים שגרים בחדר קר במחלקת שיקום ראש בתל השומר?
אנשים שכבר כמעט שנה לא הלכו לעבודה שלהם?, לא ישנו במיטה שלהם, לא פגשו חברים לערב יין, לא טסו לחו״ל או יצאו לחופשה באילת, לא הלכו לקניון לעשות קניות, לא עשו ספורט, לא יצאו לסרט, לא יצאו לסופר לקניות לבית, לא בישלו לשבת, לא כיבסו בבית שלהם, לא ישנו מחובקים, לא יצאו לטיול עם הכלב, לא עשו כלום בשביל שאר הילדים שלהם שנותרו מאחור.
אתם מבינים את זה?
זה הסיפור של הפצועים הרבים שלנו. ויש לנו המון.
הסיפור המלא של מישל הדהימה כאן : https://www.youtube.com/watch?v=teBLUIjLPEg
תודה מעומק ליבי לספקים הנדיבים שעזרו לנו להרים את יום ההולדת הזו. תודה מיוחדת לשרק שבא לשיר לבקשתה של מישל ולגדי סיארה שבא שוב ושוב לצלם לנו בהתנדבות.
סרטון של מישל היקרה הולכת בכניסה ליום ההולדת :
השבוע קרה עוד נס, קומה מתחת למישל, מחלקת שיקום ניורולוגי.
טל אשתו של ערן ילדה בת במזל טוב.
ערן הובהל לחדר הלידה במבצע לא פשוט בכלל.
טל ילדה בתל השומר כי ערן פצוע קשה, אחרת הייתה יולדת בצפון, ליד הבית.
נולדה להם בת. שלישית. שני ילדים קטנים נשארו בבית רחוק עם המשפחה העוטפת.
אבא שלהם גיבור ישראל, נלחם כמו אריה בפציעה הקשה שלו. אמא שלהם, גיבורה, לביאה שעברה את כל ההיריון שלה במחלקות בית החולים, מדי פעם נוסעת הביתה, שעה וחצי נסיעה כל כיוון, לשני הילדים הקטנים שלהם, שהחיים שלהם לא דומים לכלום מפעם.
בכל יום שישי לפני כניסת השבת אנחנו פוגשים את ״התורנים״, בני המשפחה או החברים שבחרו לעשות שבת עם ערן בבית החולים.
ליד המיטה שלו ניצבים בכל שישי מלח הארץ הזאת. הטובים ביותר שלנו.
כל היכרות כזאת גורמת לתחושה שאולי לא אבדה תקוותנו.
הלוואי שיכולתי לקחת את כל הניצים, הרבים, הצורחים, הבטוחים שרק הם צודקים, מעודדי המחלוקת וריב ומדון משני הצדדים, שיבואו גם ויבינו שמוטב לכולם פשוט לעשות צעד אחד אל עבר האחר ולמצוא את הדרך להיות ביחד !
אין ברירה.
אם נמשיך לריב ולשנוא אז ינצחו אותנו.
מגיע את זה לערן, למלח הארץ שעוטף אותו ולכל שאר הפצועים.
מגיע את זה למשפחות השכולות הרבות כל כך שאין לכם בכלל מושג מה שהם עוברים.
מגיע את זה לאלה ששבו מהשבי הארור ושמנסים להתחיל להשתקם ולמשפחות של אלה שעוד שם.
מישל וערן הם רק שניים מבין אלפי פצועים שמתמודדים עם אתגר גדול כל כך.
ובתוך כל הכאב והסבל שאנחנו רואים שהם והמשפחות שלהם עוברים, שתי השמחות הזעירות האלה השבוע חידדו אצלי את ההבנה שלמרות כל הפגמים, המורכבות והשברים, עם הזמן, הם יהפכו שלמים.
וזו חובתנו המוסרית להיות שם עבורם, הם הקריבו את עצמם למעננו.
אז אם אתם רוצים גם לעזור לנו עם הפצועים ולתת תרומה או לקחת פרויקט אחד, תכתבו לי בפרטי.
לסיום, לינק לאירוע שהפקנו השבוע לפצועים של בלינסון בבית של אנשים טובים עם ספקים מדהימים שתרמו לנו את הכי טוב שיש ועזרו לנו לעשות כמה שעות של הפוגה וטיפה נחת לאלה שהכי מגיע להם בעולם. https://www.youtube.com/watch?v=tuynhtGyyug תודה מעומק ליבי לכל מי שעוזר לנו.
שיהיו לנו רק בשורות טובות. הלוואי.
באהבה,
יעל זוהר
