פוסט מ 2010 על חבורת הבנות שלי שאז כללה 4 חברות ומאז גדלה קצת וזו המשפחה הכי מושלמת שיש לי בעולם הזה. זו מתנה לחיים. עשר שנים עברו ואנחנו עדיין חבורה מאוחדת ונפלאה. התמונות מכל מיני רגעים שמחים:
נפרדנו ממנה יומיים לפני המועד האמתי שהיא מסתלקת מעמנו, שנת 2010, אני מקווה שהיא תסלח לנו, אבל שרון חברתי היפה, אחת מעוד 3 כאלה ואנוכי, נוסעת היום לבלות את החג באירופה המושלגת ובכל זאת צריך לכנס את הבנות בכדי לשים אותה מאחור…
גם לכם היא עברה כל כך מהר?, חולפת על פנינו כמו הפס המהיר של בזק, מביאה עמה ברוח סערה עוד מיליוני משתמשים בפייסבוק, עשרות טרנדים שמצליחים להחזיק שעה ומתמוססים בזכות חזקים מהם, אלפי טכנולוגיות שמסמנות למי שעוד לא הבין שהעתיד כבר כאן, מעצימה את הפערים בין העשירים לעניים, מסמנת וי במשפחת שליט על עוד שנה שגלעד כבר לא איתם, מביאה עמה אלפי שירים חדשים שאני לא מבינה איך חייתי בלעדיהם עד היום, מביאה עוד עשרות סיפורים על מפורסמים מושחתים, אנסים, גנבים, מעצימה את אסונות הטבע ומזכירה לנו שאנחנו מתקדמים כל כך מהר טכנולוגית, אבל בעצם לא שולטים בכלום …
אז התכנסנו הבנות. גם לכן יש את החבורה שלכן?, זו שכשנפגשים אז מרגישים אהבה אמיתית באוויר?, זו שמרגישים בטוח לדבר ולא חוששים ששום דבר ידלוף?, זו שתמיד מפרגנת מכל הלב ושאם צריך להעיר על משהו אז לא נעלבים כשזה בא מהן?, זו שמותר לחלום בסביבתן על הכול?, לפנטז, לשאוף, לקוות, לשתף, לחלוק, לספר להן?…
מאז יציאתה של “סקס והעיר הגדולה” למסכי הטלוויזיה ומשם לאקרנים, התעצמה לה בטוח תופעת הבנות… בואו נודה רגע שכולנו היינו רוצות להיות שייכות לחבורה מגניבה שכזו, שיש בה הכול: סקס, מילים, חוויות, סודות, צחוק ולא מעט דמעות…
החבורה שלנו מורכבת כמעט כמו במקור מחמש חברות, כולן מסתובבות סביבו, נו ברור, סביב גיל הארבעים… מה חשבתם סביב ביג?, התמזל מזלנו וכולנו חיות ממש באותו מקום, מושב קטן, 5 דקות מתל אביב. בניגוד למקור, לכולנו יש ילדים, חמשתנו עצמאיות, נשות קריירה, חלקנו בעולם העסקי, חלקנו האמנותי, חלקנו הרוחני. כולנו יפות, דעתניות, כולנו מצליחות בזכות מי שאנחנו ולא בזכות מי שהתחתנו אתו !
אז שרון שהיא ללא ספק הדבק שחיבר והדביק את הבנות הזמינה אותנו אליה, לערב שהיו בו כמו בכל המפגשים שלנו, רק נשים, הרבה שמפנייה, אוכל טוב מאוד שהכנו בעצמנו, המון כנות, צחוק, רומנטיקה, עצב, התלבטויות והרגשה נפלאה של ביחד. התחושה הזו שאת יודעת שיש לך את הבנות, גורמת לנו לדעת שלא חשוב מה יקרה, יהיה בסדר.
לעיתים אנחנו מאפשרות לאורחות מזדמנות להיכנס לרגע לחבורה. הפעם הייתה זו ס’, היא הגיעה אלינו בדיוק אחרי שסיימה להעביר שיעור בתקשור, היא חזרה כולה מרוגשת ממפגש עם יישויות, אינדיאניות אני חושבת… תשמעו, אני כל כך לא מתחברת לדבר הזה של תקשור עם עולמות חיצוניים, אבל ס’ נחמדה… אותי זה בעיקר הצחיק מה שהיא הביאה עמה לשם, באיזה שהוא שלב היא הלכה, הבטיחה לבעלה שהיום זה יום המזל שלו…
הבנות הן ללא ספק המפלט מהבנים, שם אנחנו יכולות לדבר בחופשיות על כל מה שאותם לא מעניין לשמוע מאתנו, שם אנחנו יכולות לחלק להם ציונים, כן גם לדבר על סקס…, שם אנחנו יכולות להתחבק, שם אפשר גם בכיף לשתוק. השתיקה שם נעימה ומרגיעה, מכילה ומעודדת, אין ספק שאנחנו מאוד אוהבות את הבילויים עם הבנות.
השבוע שרון ואנוכי נסענו יחד ברכב לעוד בילוי משותף בלי הבנים. בעלה של שרון נמצא על הקו בין ישראל לאירופה ואנחנו מבלות הרבה רק שתינו יחד. תחשבי לעצמך, אמרתי לה בדרך, בעולם דמיוני, שבו לא היו לנו הבעלים, הרי שתינו יכולנו לחיות בכיף ביחד עם הילדים… אנחנו מסתדרות כל כך טוב, בילינו עשרה ימים יחד בניו יורק בהרמוניה מטורפת, אנחנו אוהבות מאוד את החיים, אוהבות מאוד לבדוק את הגבולות, אוהבות לשמוח, אנחנו רוקדות את עצמנו לדעת מפעם לפעם, ממש כמו בגיל 16. אבל מה שמדביק את החברות שלנו כל כך חזק הוא ללא ספק דבר אחד – חוסר השיפוטיות, בחרנו לא להיות שיפוטיות אחת כלפי השנייה ולקבל אחת אצל השנייה הכול, גם אם לעיתים אנחנו לא מסכימות. תנסו את זה בנות, שימו את השיפוטיות כלפי האהובות והאהובים שלכם ליום שלם בצד, תראו זה עושה פלאים.
אז אחרי שנפרדנו ממנה, ברכנו אחת את השנייה שתהיה לנו 2011 טובה לפחות כמו 2010, אני ביקשתי לאחל לבנות שב 2011 יתרגשו, אני התרגשתי ב 2010 ואני רוצה להמשיך ולהתרגש גם ב 2011, מעוד עשרות הפקות ואירועים יצירתיים, מרגשים, שונים, מאתגרים, מהילדים שגדלים, מארוחות מענגות, מחוויות מצחיקות, מהדברים הפשוטים שמרכיבים את החיים. אני מאחלת לבנות ולכם שתזכרו כל יום, כל רגע, כל שעה – החיים זה עכשיו, אל תתנו להם לעבור על ידכם, תחיו אותם ותיהנו מהם. !
אהה, ואם אין לכן חבורה, אז תרכיבו לכן אחת. תאמינו לי זה שווה…אין כמו הדבר הזה שקוראים לו “הבנות” !
