אם אתה לא רוצה שהחיים שלך ייראו כמו איזה חתיכת פרק מופרע ב”הלוטוס הלבן” כשאתה זה שאיכשהו נשבר לו מכל השיט של החיים הלכאורה מושלמים שסידר לעצמו והוא נוטש את הספינה לקול גלי ים אדישים, משאיר את כולם סביבו שבורים, אז אתה חייב להפסיק מיד לספר לעצמך סיפורים מגוחכים ולהזיז את עצמך מהסיפור הדפוק שאתה חי בתוכו.
זה די אירוני שהשיחה הטלפונית שלנו מתנהלת בדיוק כשאני עומדת על מרפסת מרשימה מאוד במלון “פור סיזנס” אי שם בענייני עבודה, מביטה למטה על המוני מוזמנים שחלקם לבושים עכשיו במיטב השקרים שנתפרו להם במיוחד לערב הזה.
הם צועדים באיטיות אל האירוע הנוצץ, עטויים איפור כבד וחיוכים מזויפים, שם יוכלו לשתות את עצמם לדעת ולברוח רחוק ככל האפשר מעצמם.
“הלוטוס הלבן” גרסת המציאות. לחיים שיהיה לך גם.
בינינו אתה כבר יודע שלא, ממש לא מספיק להבין שצריך אומץ לעשות שינוי ענק בחיים, כאילו שהכול מסתכם ברגע אחד דרמטי של הארה. שם זה רק מתחיל.
פגשתי יותר מדי אנשים שאזרו אומץ, עשו שינויים דרמטיים, עזבו הכול מאחור, רק כדי לגלות שהחירות שחלמו עליה היא בעצם כלא חדש. בתוך עצמם.
הם לא מצאו חופש, אלא שקרים, חרדות, אכזבות, ייאוש ומצוקה.
רגע, מנה ראשונה מוגשת. אני חוזרת אליך עוד דקה, רק הולכת לחבק את השף המוכשר שהוטס במיוחד כדי להאכיל מאות אורחים נוצצים ובעבר היינו עושים אירועים כאלה יחד. תודה אלוהים שאני לא אחראית על כל זה. עשרות מלצרים לבושים לבן חולפים על פנינו בטור מרשים של עוצמה קולינרית.
“וואו, אתה מנצח על כל זה, מרשים מאוד,” אמרתי לשף ונתתי לו חיבוק מלא גאווה. כמעט שאלתי אותו אם הוא עדיין נהנה מכל זה אחרי שנים ארוכות של אירועים יוקרתיים להחריד ואם כן איך לעזאזל הוא עושה את זה, אבל לפני שהספקתי, קראו לו חזרה למטבח. נשארתי עם השאלה תלויה באוויר.
חזרתי אליך. מעניין מה היית חושב על האירוע הזה אם היית פה.
תקשיב, החיים לימדו אותי על בשרי עוד לפני שהתגרשתי ואז בייתר שאת, שהשיעור החשוב ביותר הוא לדעת להיות בהלימה בין מה שאתה חושב, אומר ועושה, בין מה שאתה מרגיש באמת בבפנים שלך לבין מה שאתה משדר החוצה. אינטגריטי. רוב האנשים קמים בבוקר, עוטים את המסכה של השקרים, משתיקים את האמת הפנימית ויוצאים להתחיל את היום.
תעבוד על זה, ואל תפסיק לעולם. זו העבודה הכי משתלמת שתעשה אי פעם.
זה גם יעזור לך לצאת לחופשי מהכלא החדש שנכנסת אליו. עשית שינוי גדול מאוד בחיים שלך ועכשיו אתה מלא שקרים, פחדים מרופדים בתירוצים ואלכוהול שמטשטש את הכול.
שתדע שאם מישהו בעולם מחפש כרגע ורדים לבנים, גדולים, פתוחים, מדהימים, אז שיוותר מראש. זה נראה כאילו כל הוורדים בעולם הוטסו לכאן במיוחד. עשרות אלפי ורדים לבנים על פני קילומטרים של אירוע מהמטורפים שראיתי.
יש רגעים שאני מתבאסת שאירועים כאלה במקומות כמו פור סיזנס כבר לא מרגשים אותי. אבל הם בהחלט מחדדים את הקלישאה המייגעת ההיא: פרופורציות.
מעניין אם הם באמת יחיו לנצח עד שהמוות יפריד ביניהם, אני מהרהרת בקול, בזמן שאני יושבת במה שהיה לפני שעה אזור קבלת הפנים של החתונה הנוצצת שלהם. סביבי עשרות עובדים כבר מפרקים הררי פרחים טריים ויקרים ומשליכים אותם בקלילות לפח.
אז את אומרת שלרצות להשיג חירות אישית ואת החופש שכל כך ייחלתי לו ולקח לי שנים להעז לצאת אליו, זה ממש לא מספיק ושאני שוב צריך להעז ולקבל החלטות אמיצות….
ברור ! לקפוץ באנג’י על החיים שלך ואז ליפול לתוך בית הכלא של התירוצים, הפחדים, החרטות, התסכולים וההתמכרויות שנועדו להקהות את כאבי הנפש, זה הכי דפוק שיש. זו לא חירות, זו פשוט עוד גרסה מתוחכמת של אותו הסיפור.
זהו סיימו לאכול ה DJ כבר מחמם לנו את הקהל, אני צריכה ללכת. Show Time אתה יודע…
למחרת אני הולכת בשעת בוקר מוקדמת בטיילת ליד הים לוקחת פסק זמן, נותנת לראש לנוח ולפניי הולך באיטיות זוג מבוגר מאוד, הוא מחזיק לה את היד. נראה שהוא מחזיק לה את היד כבר שנים.
אני שולחת לו תמונה שלהם בלי מילים. יש רגעים שלא צריך מילים.
באהבה,
יעל זוהר
