2013 –
היא הגיעה לשולחן במלוא הדרה, לבנה כשלג, מעוטרת בציורי שושנים שנראו כתחרה דקה ורומנטית, בקודקודה ניצבו מפוסלים וזקורים חצאי עוגיות אוראו מצופות שוקולד, היא הייתה קפואה, מפתה וחלומית… והיא הייתה הראשונה !
אחריה הגיעו מיני פחזניות מושלמות עשוית גם הן עבודת יד שהכינה בת דודתי המושלמת גם היא ולצידם עוגת שוקולד דחוסה ומפתה, מיני מוסים אישיים בערך בחמישה טעמים שונים, פירות יבשים, טריים, קלויים, גלידות ו…
כל זה הגיע כמובן אחרי ארוחת שחיתות מעוטרת בחלה מרהיבה שהכינה חברה, בשמפניות ויינות משובחים…
הסתכלתי לעוגיות האוראו הקפואות והזקורות עמוק בלבן של העיניים וידעתי שהכול בראש, את יכולה לבחור ללכת עם זה עד העונג הבא ואת יכולה להסתפק בטעימה כמו שמלמדים לפי מה ששמעתי מעשרות, מאות, אלפי האנשים שמבקרים בקורסים של שומרי משקל, חלי ממן ושאר קבוצות תמיכה…, אז לקחתי כפית וטעמתי, עצמתי עיניים והתענגתי על שילוב השוקולדים הקר שהתפזר לו לאיטו בחלל הפה, גורם לאושר עילאי להתפשט בקרביי ומיהרתי למטבח, מחפשת משימות של מארחת, נמלטת מזירת הפשע, משאירה את הכפית הסוררת רחוק ממני, יודעת שרק עוד כפית אחת ועוד אחת ועוד אחת אחריה ולמחרת יגיעו רגשי החרטה והייאוש מצופים בתחושת כובד באזור אגן הירכיים…
בוקר חג שני עלה לו לאיטו, זחוחים ומאושרים מאווירת השנה החדשה המשפחתית והנעימה שעטפה אותנו אמש, ידעתי שהיום מוטב שנאכל אבק ולא את שאריות הפחזניות שממתינות להן יפות וקרות במקרר (ומזל שאת עוגת האוראו חיסלו…), אז יצאנו לרכב, הבן האלוף שלי ואני, 25 קילומטרים של הנאה צרופה, רכיבה על אופניים בפארק אריאל שרון.
צמוד לנחל שהתייבש לו בינתיים פגשנו חצב ואני הזכרתי לילד המופלא שלי שהנה עוד רגע הסתיו יפציע לו לאיטו, הכותנה התנוססה פורחת ולבנה, מלווה אותנו במרבדים אינסופיים, אמא ובן שרק לפני שבוע עלה לתורה, גומעים יחד קילומטרים, פוגשים ציפורים, עוצרים לקרטיב מרענן בפארק דרום ואוספים חוויות…
אז אם אתם בוחרים לאכול בחגים, תעשו לעצמכם טובה, תעשו את זה במידה, מספיק לטעום מהחטאים ולזכור שבסוף הכול בראש, שילוב של חשיבה ואוכל ובעיקר שילוב של פעילות גופנית הם הסוד. אגב, הילד שלי ואני אכלנו הרבה אבק ברכיבה ואני חייבת לציין שהעונג היה לא פחות מהעונג בביס ההוא, רק ללא חרטות…
שתהיה שנה טובה באמת,
באהבה,
אני
