פוסט מ 2012 – ועדיין עולם כמנהגו נוהג…
ים המלח פרוס לפניי במלוא הדרו ויופיו, הגעתי אתמול. נסיעה ראשונה ארוכה שלי עם עצמי לבד כמו שאני אוהבת מאוד ברכב החדש והמפנק שלי. כן, כן, התקנתי גם בו מערכת מושקעת ואם לא היו לי אלף שיחות טלפון מתל אביב עד ים המלח הייתי בטח גם נהנית ממנה… כשהגעתי לירידות ים המלח כבר הפסקתי לענות לשיחות והתמסרתי לווליום המטורף שמציעה לי המערכת ולמוסיקה המופלאה שערכה לי DJ מאי, בת המצווה המושלמת שלי. איזה כיף זה ששתינו יכולות ליהנות מאותה מוסיקה.
ביום שישי הלכנו ביחד ל”פוארסה בורטה” של “לה גווארדיה” מופע אמצע הלילה, הרבה זוגות אוהבים, הרבה חבורות של חברות ואני, עוד שנייה בת 40 עם בת המצווה המהממת שלי. אין פרטנרית טובה ממנה לבילוי כזה. היא אוהבת ווליום, היא אקרובאטית אווירית בתחילת דרכה ונהנינו בטירוף. אם עוד לא הייתם אז תסורו ומייד !
ים המלח לבד. אני עובדת. סופשבוע שלם במלון מרידיאן. אין תלונות. נהנית מכל רגע ומתפרנסת במקביל. איזה כיף. את ייסורי המצפון על עזיבת הבעל והילדים אפסנתי בארון המצפון בבית ממש ליד הדלת לפני היציאה. כבר שנים שאני עושה את זה. תנסו. עובד מדהים.
ים המלח. אני צופה בדבר המרגיע הזה מלמעלה. שקיעה. ערב שבת בפתח. ברדיו שירים נוסטלגיים שגורמים לי להרהר.
לא מזמן הלכתי לראות את הסרט האחרון של הכפילה שלי, הלא היא שרה ג’סיקה פרקר המיתולוגית (קארי ברדשואו מסקס והעיר הגדולה) “איך היא עושה את זה”, תשמעו בסרט הקיטש הכי גדול שיכלה להציע הוליווד ב 2011 למין הנשי, ישבתי כל הסרט ובכיתי. הסרט הזה היה עבורי מראה. במהלך כל הסרט רואים אותי (זוכרים ששרה היא כפילה שלי…) מפרפרת את החיים שלי, בין הבית, הקריירה, הבעל, הילדים, הפגישות, החוגים, המצגות, הסקס, ועדת התרבות במושב, המספרים, הכינים, התוצאות העסקיות, ועד בית הספר, הצבע בשיער, היומולדת של הילד…
כבר 12 שנים מאז נולדה בת המצווה…שאני חייה ככה, מכינה בלילה לפני שאני עוזבת לעוד אירוע רשימות תפעול לסביבה שאני משאירה מאחור…, היום היה טו בשבט ואתמול פרפרתי את עצמי לדעת בכדי שלקטנה תהיה סלסלת פירות, לאמצעי צימוקים, הגדולה בכלל נדרשה להביא פיצה (מה הקשר אני חושבת לעצמי עכשיו… כשקניתי ודאגתי שיהיה מוכן לא חשבתי מה הקשר בין פיצה לחג האילנות…), שיהיו לכולם בגדים לבנים, שלקטנה יהיה רק תיק קטן עם דבק ומחק ומספריים ועפרונות וטושים ו… (רציתי לשאול את המורה אם לא היה לו עוד משהו ברשימה הארוכה של מה שצריך בקלמר ששלח לנו לקראת החג…..), כבר 12 שנה שאני חייה ככה, בלחץ הבלתי הגיוני הזה שבין הצורך להיות כל הזמן בפוקוס, רהוטה, מייצרת פתרונות ומהר, מקצועית, מהירה ויעילה בניהול העסק המלחיץ שבחרתי לי, לבין הדבר המופלא הזה שקוראים לו בית – בעל וילדים, הדבר הזה שכל כך קשה לתפעל אותו פיזית ודורש כל כך הרבה תשומת לב, אבל הוא כמו בלון חמצן שממלא אותך כל פעם מחדש.
בשבוע שעבר החלטנו שרית ואני לקחת את צוות הבנות המופלא של המשרד שלנו ליום כיף. החלטנו לנסוע לעץ ומים בבית זית, מקום עם נוף של חו”ל, טיפולי וואצו מופלאים ואווירה מרגיעה ומיוחדת, בדיוק מה שצריכות 5 מפיקות אירועים שעובדות סביב השעון. קמתי באותו בוקר עם הרגשה רעה, היה לי חום, בחילות ומיגרנה קשה. שרית שנמצאת לידי כבר שנים מייד אבחנה את המחלה הקשה שלי כהתקף חרדה. את לא מסוגלת להרפות ולשחרר היא אמרה לי. מותר לך להיות ביום חופש. איכשהו היא הכניסה את הגווייה שלי לרכב ויצאנו לדרך. כשהגענו לבית זית הייתי כבר במצב של עילפון. תנו לה לישון היא אמרה לבנות. אני מכירה אותה, היא תתאושש. בערב במחניודה כשכבר חזרתי לעצמי בגדול, שכאסף גרניט פינק אותנו ושוב הרגשתי שאוכל מענג אותי ברמות שקשה לתאר ונהניתי מהתחושה המופלאה הזו, חשבתי לעצמי כמה אני מסכנה, לא יודעת לשחרר, להרפות, לתת לעצמי רגע לנוח. לצאת לחופש בלי למות רגע קודם… פריק קונטרול מטורפת.
אז הנה אני בחוויה מתקנת, אמנם לא הגעתי לים המלח כי בחרתי לנסוע לחופש, הגעתי בלחץ , בטירוף אחרי שעשיתי שמיניות באוויר להספיק את הכול, אבל עכשיו אני בשקט. נהנית מהרגע, מודה לאלוהים שלי שמאפשר לי איכשהו גם לעבוד כמו מטורפת, גם להיות אמא לשלושה ילדים מקסימים ואישה של הבעל האולטימטיבי וגם להספיק לראות סרטים, לצאת עם חברות לבלות, לאכול טוב, לא לפספס אף מופע שווה, לעשות כושר, להתנדב ולתת לאחרים…
אז לכל הנשים שאני כל כך אוהבת, אל תתייאשו בדרך, אל תוותרו על כלום ואם אתן בוחרות לוותר על משהו, תעשו לי טובה, רק אל תוותרו על עצמכן.
שבת שלום.
באהבה.
אני.
